ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קיח
קיח
והריב"ש שכתב דעלי' לארץ ישראל הוי מצוה כתב בפי' שאין הכוונה דהוי עצם ההליכה מצוה אלא שכיון שאם נתיישב בארץ ישראל מקיים מצוה הוי ההליכה ג"כ עוסק במצוה והביא שם ראיות גם מאיזה ענינים אחרים שהוא כן שאין ההלכה עיקר המצוה אלא כיון שאח"כ ע"י הליכה זו בא לידי מצוה לכן נקרא גם ההליכה עוסק במצוה, וסיים שכן הוא בהולך לעלות לארץ ישראל, וכתב זה לענין מפליגין בספינה תוך ג' ימים לשבת דהוי דבר מצוה. והביא עוד מ"ש בשם הר"ת ז"ל דאף ההולך לסחורה הוי דבר מצוה לענין זה זולתי בהולך לטייל. ומובן שפיר דכיון דאחר שנתיישב בארץ ישראל מקיים המצוה שאינה אלא דחוי' ולא הותרה ועדיין חיובא רמיא עליה לכן הוי גם ההליכה עוסק במצוה עכ"פ אף שלא נצטוה על ככה.
ומעתה לפי"ז כיון שבזמן הגלות אין לנו שום ציווי בענין נסיעה לארץ ישראל כי כן גזרה חכמתו ית"ש להיות בחוצה לארץ בכל מקומות מושבותיהם של ישראל וגם בארץ ישראל יהיה ישוב חשוב של עובדי השי"ת בתורה ובמצות והזוכים לעבוד השי"ת בארץ ישראל בעיר ה' שמה אשרי חלקם, אמנם גם הישובים בחוצה לארץ בשליחותו של המקום ב"ה מחמת הרבה טעמים כמו שכתבתי למעלה, ולדעת הרמב"ן המה מצילים בישיבתם בחוצה לארץ את כלל ישראל מכלי' ר"ל כמו שהבאתי דבריו א"כ מקיימים בזה רצון הבורא ב"ה, והאדם לא נברא אלא לעשות רצון הבורא ב"ה ולקיים את שליחותו אשר שלחו ה'. ומ"ש הראשונים טעמים על מה שלא נסעו הגדולים לארץ ישראל שהיו בזה סיבות ומקרים, כ"ז הוא לשבר את האוזן שלא לזלזל במצות ישוב ארץ ישראל, כי באמת אשרי חלקו למי שזוכה לעבוד השי"ת באמת בעיר ה' שמה כאשר אכתוב עוד בזה, ולכן כתבו שהיו טעמים וסיבות ומקרים על מניעתם מליסע לאה"ק, וכמ"ש בחובת הלבבות פ"ג משער הבטחון שלכל הגזירות הקודמות בידיעת הבורא סיבות ולסיבות סיבות, והאריך שם בעניני הסיבות שהוא גבוה מעל גבוה וכאשר אמר הכתוב כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם יעיי"ש. אבל עיקר הדבר מה שנסתבב כן מהמסבב כל הסיבות הוא מחמת שכן הוא רצונו ית"ש כאשר הארכתי לעיל.
וכיון שמעיקר אין בזה שום ציווי, לא חיוב ולא איסור, תלוי הכל בהשגחה העליונה כאשר כן הוא בכל הנסיעות ובכל מדרך כף רגל שהאדם עושה, שאנו מברכין בכל יום המכין מצעדי גבר ונודע מה שפי' הבעש"ט זי"ע ועכ"י משאה"כ מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ שהאדם סובר שהולך לדרכו שהוא חפץ בשביל איזה מו"מ או שאר תועלת אבל באמת הוא שמה' מצעדי גבר כוננו שצריך לתקן שם ע"י תורה או תפלה או ברכה שיאמר שם כמ"ש האר"י ז"ל. והוספתי נופך שרמז עוד הכ' במה שאמר ודרכו יחפץ כי אם ח"ו האדם הולך לדבר עבירה או במחשבת עבירה ר"ל בודאי שיש לו בחירה לילך נגד רצון הבורא ב"ה כי הקב"ה אינו נוטל הבחירה משום אדם, וז"ל החובת הלבבות בשער הבחינה באמצע פ"ה כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו הקטנה והגדולה שבהם והגלויות והנסתרות חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע ע"כ. וכן לדבר מצוה שצריך לילך נותן בידו הבחירה דאל"כ אין שכר ועונש ולא שייך לומר בזה מה' מצעדי גבר כוננו כי הבחירה בידו, וכן כמו שאמרו בגמ' שלהי ר"ה ד' ל"ד ע"ב שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולך למקום שתוקעין ואינו הולך למקום שמברכין ולא שייך לומר בזה מה' מצעדי גבר כוננו כי במה שאפשר לברר עפ"י הלכה לאיזה מקום ילך צריך לידע את ההלכה, והבחירה בידו לעשות כדין, אלא שאם רוצה לעשות חפץ הבורא ב"ה ואין מחשבתו לעבירה ח"ו אלא שאינו יודע איזה דרך ישכון אור ואנה ילך ע"ז אנו מברכין המכין מצעדי גבר. וזה שסיים הכ' ודרכו יחפץ דר"ל כשחפצו רק בדרכיו ית"ש אזי מה' מצעדי גבר כוננו אבל לא כשאינו בוחר בטוב שבזה יש לו בחירה.
ובגמ' מכות ד' י' ע"ב אמר ר"ה וכו' מן התורה ומן הנביאים ומן הכתבוים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, מה"ת דכתיב לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם, מן הנביאים דכתיב אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, מן הכתובים דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן וכתב שם המהרש"א וז"ל דלא קאמר שמוליך אותו הקב'ה אבל מוליכין אותו והוא עפ"י מה שכתבנו בכמה מקומות שכל מחשבה ודיבור ומעשה האדם הנה הוא בורא לו מלאך לפי ענינו אם לטוב אם לרע וע"כ אמר בדרך שאדם רוצה לילך שהרשות ביד האדם ממנו ית' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אבל כפי רצונו ודעתו של אדם מוליכין אותו אותן המלאכים הנבראים מאותו רצון ומחשבה אשר בו ומייתי ראיה מה"ת וכו' שרצונו ודעתו הרעה לילך אתם הביא ששלח לו הקב"ה מלאך כרצונו ומחשבתו שאמר לו קום לך אתם וכו' יעיי"ש.
ומבואר בזה במה שאמרו בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו דהכל תלוי בדעתו ורצונו של האדם, שאם דעתו ורצונו לשם שמים נברא מאותה המחשבה מלאך טוב שעל ידו הקב"ה מוליכו בדרך האמת, אבל אם אין דעתו לש"ש נברא מאותה המחשבה מלאך רע שמוליכו למה שהוא נגד רצונו ית"ש ואיהו דאפסיד אנפשיה ר"ל. והשתא לפי"ז בענין ארץ ישראל וחוצה לארץ אשר אנחנו לא נדע מי הוא הצריך להיות בארץ ישראל ומי הוא הצריך להיו בחוצה לארץ אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים שיהיה דעתינו לש"ש ואזי השי"ת יכין מצעדינו בדרך האמת לעשות שליחותינו המוטל עלינו.