ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קטו
קטו
אבל הענין הוא דהנה בדור המדבר שהיתה הגזירה שישארו במדבר אמר הכתוב על המעפילים לעלות למה זה אתם עוברים את פי ה' אף שהיו צדיקים גודלים כמו שהבאתי במאמר ג' שבועות שלא היה דור זכאי כמו דור המדבר והגזירה היתה עבור אותו החטא שלא אבו לעלות ועשו ע"ז תשובה גמורה שהתודו ואמרו הננו ועלינו וגו' כי חטאנו ועלו במס"נ ממש שידעו שהעמלקי והכנעני בדרך כמ"ש החת"ס שזה היה תשובה במס"נ ממש, ואעפי"כ לא הועיל אחר החטא והגזירה ובודאי אלקים חשבה לטובה שראתה חכמתו ית"ש שאחר החטא א"א שיהיה התיקון באופן אחר, ועכ"פ כיון שעלו אחר הגזירה שישאר במדבר אף שעלו לש"ש היו בזה עוברים את פי ה' וא"כ היה סברא לכאורה שגם בגלות הזה כיון שגזריה היא מאתו ית"ש להיותינו גולה מארצינו הוי העולה לארץ ישראל עובר את פי ה' שגזר על הגלות אבל ע"כ שאינו כן דל"מ לדעת הרמב"ם בסה"מ מצוה קנ"ג יש הכרח שיהיה לעולם מישראל בארץ ישראל עבור קידוש החודש דאל"כ בטלו המועדות והוא ח"ו מחמת אותות האומה כמ"ש שם וז"ל אלו הנחני דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל חלילה לקל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל אלא אפי' לדעת הרמב"ן דפליג ע"ז וסגי לדעתו בקביעת המועדים החשבון שנעשה מכבר בימי הלל השניא. אבל גם בלא"ה הרי חזינן שהרבה תנאים נשארו בארץ ישראל גם אחר החורבן וגזירת הגלות וריב"ז בקש על יבנה וחכמיה שישארו שם אחר הגלות, וכן אח"כ בימי האמוראים ובכל הדורות היו הרבה עולין לארץ ישראל, ובודאי שרצון הקב"ה שגם בימי הגלות אף שנגזרה גזירה על רוב ישראל שיהיו מפוזרין בד' רוחות השמים גם ארץ ישראל הוא בכלל ד' רוחות השמים וצריך שיהיו גם בארץ ישראל עובדי השי"ת ומקיימים מצות התלויות בארץ ושארי מצות במקום הקודש, ואין זה דומה לגזירת דור המדבר שהיתה הגזירה בפי' שישארו כולם במדבר עד תום כל הדור כמבואר בקרא, גם אחר המ' שנה מבואר בקרא בפי' שלא יבואו לארץ ישראל אלא כלב ויהושע והפחותים מבן כ' והיתרים מבן ס' לא זולת, ונאסר עליהם בפי' באומרו לא תעלו ולא תלחמו, וגם כי המעפילים הלכו בדרך עליה בחומה וזה ודאי אסור ובודאי היו נקראים בזה עוברים את פי ה' אבל בזמן הגלות האחרון שהיתה הגזירה שיהיו ישראל מפוזרין בכל המדינות וגם ארץ ישראל בכלל כל המדינות וא"א לפרט מי ומי יהיו ההולכים לארץ ישראל בכל הדורות ובע"כ שגזירת הגלות היא כמו שדעת רש"י והרמב"ם וסייעתם הוא בענין ישוב ארץ ישראל שאף שמבואר בקרא וירשתם אותה וישבתם בה ועוד כמה קראי כעין זה גם יש שבועה על נתינת ארץ ישראל לישראל כאמור אשר נשבעתי לאבותם לתת להם מ"מ סברי דכ"ז אינו מצוה כי לא נצטוינו על ככה אלא היא הבטחה מהשי"ת שכן יהיה בוודאי שנתיישב כולנו בארץ ישראל בזמן הגאולה. והרמב"ן מחמת הראיות שיש לו, גם מכח סברא פליג התם וסובר שהוא גם ציווי, אבל בגזירת הגלות כו"ע מודי דאף שיש כמה קראי שהקב"ה גזר ע"ז וגם נשבע על ככה מ"מ אינו ציווי אלא גזירה והבטחה מהקב"ה שבוודאי יהיה כן שיהיו ישראל מפוזר ומפורד בין כל העמים עד זמן הגאולה שיתקבצו ישראל ע"י מלך המשיח, ואין הציווי על ישראל בחומר איסור שבועה אלא שלא יעלו בחומה, אבל על העליה לארץ ישראל ביחידות שלא בדרך חירות אין שום ציווי דמאחר שרצון הקב"ה שיהיה חלק מישראל הן בארץ והן בכל המדינות וא"א לפרט על כל הדורות של הגלות כמה הם ומי ומי המה שיעלו לארץ ישראל או לא יעלו לארץ ישראל שיהיה בזה איזה ציווי כי אין המצות והאיסורין אלא במה שאפשר לברר עפ"י התוה"ק בשכל אנושי כדת מה לעשות ותורה לא בשמים היא, וכיון שאין בזה לא ציווי ולא איסור ולא חיוב נשאר הענין על ההשגחה העליונה כאשר אבאר להלן, וא"א לחשוב שאף אם יעלו ישראל ביחידות בדרך היתר מ"מ ברבות השנים לאט לאט יבואו לשם רוב ישראל או כולם, דכיון שהקב"ה גזר והבטיח שלא יהיה כן אלא יהיו מפוזרין בכל רוחות העולם עד זמן הגאולה אין ספק שיתקיימו דברי הקב"ה, ולכן יפחדו ישראל גם אחר הגאולה שאם לא נתקיים עדיין השבועה להיות בין כל העמים א"א שתהיה הגאולה כמבואר בדברי חכז"ל שהבאתי אבל עדיין צריך להבין לפי"ז דעת הרמב"ן וסייעתו שיש מצוה בישוב ארץ ישראל אף בזמן הגלות וכתב שנתחייב כאו"א והאיך נוכל לחייב בזמן שהקב'ה גזר גלות ואנחנו לא נדע על מי נגזר להיות בחוצה לארץ בין העמים.