ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קיד

קיד

אבל קשה האיך סברי הרמב"ן וסייעתו שיש מצוה בישוב ארץ ישראל אף בזמן הגלות כיון שהוא גזירה מןה שמים להיות מפוזרין בין העמים האיך אפשר שיהיה מצוה בהיפך לישב בארץ ישראל, ולעיל כתבתי לתרץ שיש חילוק בין עליה בחומה ובין עליה ביחיד כמו שהוא בדברי הריב"ש והרשב"ש וכן הוא בגמ' בדברי ר"ז אבל זה מועיל רק לתרץ שלא יקשה מאיסור השבועה דקאי רק על עליה בחומה ואפ"ל דביחיד יש מצוה אבל כיון שנתבאר שהגזירה היא שיהיו בגולה ואחז"ל בזה כמה טעמים כמו שהבאתי וגם הרמב"ן עצמו כתב דהבטחה דלא מאסתים לכלותם תלוי בהיותם בארץ אויביהם וזה אינו מתורץ אף אם נימא שאין לעלות אלא ביחידיות דמ"מ אם עולים הרבה אף שהיה ביחידות באופן שאין בו איסור השבועה של עליה בחומה אבל כיון שאינם בחוצה לארץ מפוזר בין כל האומות גם זה הוא נגד שבועתו של הקב"ה שיהיו מפוזרים בכל רוחות העולם וחזינן דאף אחר ביאת המשיח שאז אין עוד שבועה על עליה בחומה כמ"ש עד שתחפץ וזהו זמן הגאולה ע"י מלך המשיח כמו שדרשו חכז"ל ואלו הג' שבועות אינם אלא שלא לדחוק ולמהר עשות ככה טרם זמן הגאולה אף רגע אחת, אבל אחר ביאת המשיח שהוא זמן הקץ ויעשו ישראל תשובה בטלו אל השבועות, ואעפי"כ צורך גם אז לאותו החשבון שיאמר להם מלך המשיח שנתקיים גם שבועתו של הקב"ה שיהיו בין כל ע' האומות וא"כ אף אם אין עוברין על השבועה של עליה בחומה מ"מ הכרח שיהיו בגולה מפוזר בין האומות. וכן הוא לפי הטעמים שאמרו חכז"ל על הגלות, והגם שנראה שהגזירה היא רק על רוב ישראל שיהיו בגולה ובזה יוצאין ידי חובתם אבל במצוה דאורייתא המוטלת על כאו"א מישראל אין מספיק חילוק זה ואי' שוקל ואי' סופר לכוין המספר שאם מיעוטין המה שמה עושים מצוה בעליה ואם מתרבין הוי עבירה שהוא נגד גזירתו של הקב"ה והלא אף אם נוסעים רק ביחידיות לאט לאט מ"מ ברבות השנים יש מציאות שיהיו שמה רוב ישראל.

וכתב בישמח משה פ' בשלח עה"כ תביאמו ותטעמו וגו' דבגאולות הראשונות שהיו מקובצין יחד אמר עד יעבור שלא היו מחוסרין אלא העברה ממקום למקום ובשלישית שהין מפוזרין בד' קצוות ואין ידיעה כלל מזה לזה ויש מקומות ומדינות שאין יודעין מהם והם אין יודעין מאתנו אמר לשון הבאה שהשי"ת יביאם מארבע הפיאות ומכל המקומות שהם שם יעיי"ש. וא"כ כיון שהפיזור הוא באופן שאין ידיעה מזה לזה א"א לידע מה הוא מספר הרוב והגם שלא בא לידי ספק זה בכל משך זמן גלותינו דבכל הדורות אף ממה שהוא בידיעתינו היה מאה פעמים יותר בחוצה לארץ כמ"ש החוו"י אבל כיון שהקב"ה גזר ואמר שיפזרו ישראל בכל ד' רוחות העולם וזהו קיומו של עולם שתתפשט התורה והאמונה בכל העולם כמבואר בגמ' ורש"י במס' ע"ז ועוד טעמים רבים שהבאי, וכן כתב השלה"ק בעצמו שהגלת הוא הכרח לטובת הקב"ה ולטובת ישראל שיתפשט הקדושה בכל העולם וא"כ מוטל על ישראל לקיים גזירה זו, וא"כ האיך אפשר לומר שיש מצוה בהיפך להיות בארץ ישראל.

והגם שי"ל שאפשר לקיים שניהם שיהי' חלק מישראל בארץ ישראל והשאר יתפזרו בחוצה לארץ בד' כנפות הארץ אבל כיון שאנחנו לא נוכל לידע מי ומי ההולכים מי יעלה בהר ה' לארץ ישראל ומי יתפזר בחוצה לארץ האיך אפשר לומר שיש חיוב מצוה מה שאנחנו לא נדע את מי לחייבו באותה המצוה ואת מי לפוטרו. ולדעת האר"י ז"ל הוא תלוי בשורש נשמה כמ"ש שכאו"א צריך להיות במקום ששמה הניצוצות הק' ששייכים לשורש נשמה, אבל מי הוא הידוע שורש נשמתו, זולת השרידים אשר ה' קורא, אלא שבוודאי המכין מצעדי גבר מסבב סיבות שיבוא כאו"א למקום שצריך להיות, ודברי האר"י ז"ל בודאי אמיתים אבל בדרך הלכה שיהיה חיוב מצוה מה שלא נוכל לידע בשכל אנושי כדת מה לעשות זה א"א, ותורה לא בשמים היא, וא"כ צריך להבין דעת הרמב"ן ז"ל שיש חיוב מצוה בישוב ארץ ישראל אף בזמן הגלות, והשלה"ק הביא אלו השני ענינים באריכות, הן דעת הרמב"ן במצות ישוב ארץ ישראל וגזירת הגלות שהוא הכרח וכיצד יתקיימו שניהם.

גם לשון הריב"ש בסי' ק"א אינו מובן לכאורה שאחר שכתב שם דהעליה לארץ ישראל הוי מצוה סיים ומה שהיה אומר הנביא לבני הגלות בנו בתים זה היה מפני הגלות שנגזר עליהם ומי שהגלם לא היה ניחם לשוב עד שאלו ברשות כורש וגם עתה אחת משלש שבועות שהשביע הקב"ה לישראל שלא יעלו בחומה, ומדהמשיך הדברים לומר וגם עתה אחת מג' שבועות על מה שכתב קודם בגזירת הגלות דמי שהגלם לא היה מניחם לשוב ש"מ דסובר דזה הוי ג"כ מטעמי השבועה דמי שהגלם אינו מניחם לשוב, והכרח הוא שיהיו בגולה עד זמן הגאולה. א"כ האיך אפשר שיהיה מצוה לעלות לארץ ישראל כיון שאפשר שעי"ז יבואו כולם או רובם לארץ ישראל והוא נגד הגזירה של הקב"ה כנז"ל.