ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קיג
קיג
עוד אמרו חכז"ל בענין הגלות וז"ל המד"ר סדר לך פ' מ"ד סי' כ"א ויהי השמש באה ועלטה היתה, ד' דברים הראה לו גיהנם ומלכיות מ"ת וביהמ"ק א"ל כ"ז שבניך עסוקים בשתים הם ניצלים משתים, פירשו משתים הם נידונים בשתים, א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכיות רחב"פ אמר אברהם ברר לו את המלכיות ר"י ור"א ורחב"ח אמרו אברהם ברר גיהנם והקב"ה ברר לו את המלכיות הה"ד אם לא כי צורם מכרם זה אברהם וה' הסגירם מלמד שהסכים הקב"ה לדבריו. והקשה היפ"ת שם על השאלה בגיהנם או במלכיות מה זו שאלה היתכן שיבורר עולם הנפשי במקום הגופני ותי' לדלא בנענשים בגיהנם לדורי דורות קמיירי כי מי שהמרה כשיעור הזה פשיטא שלא יתכפר בגלות אלא בנענשים מדת זמן י"ב חודש או פחות. ובכה"ג אפשר שיבורר גבינהם שהוא זמן מועט עם היותו בנפש במקום מלכיות שהוא בכל חיי האדם בכמה דורות.
והקשה עוד וכי אנחנו העומדים בגלות נפטרנו מעונש גיהנם זו אינה תורה דא"כ הותרה הרצועה, ותי' דל"ק אלא שלא יהיה העונש גמור בגיהנם אבל יתכפרו מקצתם בעוה"ז. ונתקשה עוד מ"ט שאלה זו לאברהם כי ה' הוא היודע ועד מהו הטוב לישראל והוא יבחר לנו הטוב וכש"כ למ"ד שאברהם בירר לו גיהנם וה' השיבו אחור מעיקרא נמי למה שאל את פיו מאחר שלא יתקיים בירורו אם לא יבחר בטוב, ונדחק בזה ליישב. אמנם בנזה"ק הלך בדרך אחרת ולא ניחא ליה דרכו של היפ"ת והאריך טובא,ותמצית דבריו בקיצור דודאי גם עכשיו יש עונש גיהנם לאחר מיתה שהוא עונש הנפש כמבואר בכ"מ אבל הכא מיירי בעונש הגוף בגיהנם לאחר תחה"מ ביום הדין שזה לא יהיה אלא לרשעי עכו"ם או אף פושעי ישראל שהם רשעים גמורים כאפיקורסים וכדומה אשר לא יכונה בשם ישראל, אבל רוב המון ישראל נפטרים אז מעונש גיהנם בעבור שסבלו עונש המלכיות בעוה"ז. ובמה שהוצרך לשאול את אברהם האריך טובא לבאר שכבר נתן הקב"ה לאברהם את הארץ בלי שום תנאי ולכן אז כשרצה אח"כ לברר לו מלכיות שנמצא עי"ז שנתינת הארץ הוא על תנאי שישמרו חקיו ותורתיו ינצורו כי אם יחטאו יהיו בגולה בחוצה לארץ תחת המלכיות ויתבטל מתנת הארץ ואינו מהראוי לחזור מדיבורו הראשון שנתן לו את הארץ סתם לכן היה צרוך לשאלת אברהם שהוא בעצמו ימחול על המתנה הראשונה וישאר רק מתנה זו שהוא תלוי בתנאי של שמירת התורה כדי שינצלו עי"ז הגלות מעונש הגיהנם, ועיי"ש שהאריך מאוד והבאתי רק התמצית בקיצור נמרץ.
ולא הבנתי האיך נתיישב בדבריו הקושיא למה היה צורך לשאול את אברהם ולהשיבו אחור מדבריו דמה שתי' שהיה צורך לשאלו כדי שימחול על המתנה הראשונה ע"ז היה סגי אם בתחלה היה אומר לו הקב"ה שזה טובתן של ישראל שימחול על המתנה הראשונה, דהלא גם אחר השאלה בחר לו אברהם את הגיהנם ולא מחל על מתנת הארץ, אלא שהקב"ה החזירו מדבריו והודיע לו שזה לטובה שיברור המלכיות וימחול על המתנה והסכים לזה מחמת דבריו של הקב"ה, וזה היה יכול להיות אף מתחילה בלי שאלה. גם אינו מיושב כ"כ למ"ד שאברהם בירר לו גיהנם, האיך אפשר ליבחר בגיהנם הקשה שלאחר תחיית המתים שאינו אלאלרשעים גמורים כאפיקורסים ודומיהן שנדונים לדורי דורות, גם שאר דקדוקים יש בדבריו ואין להאריך.
ואולי י"ל עפ"י מ"ש ק"ז בפירושו תפלה למשה על תהלים מזמור קמ"ג עה"פ למדני לעשות רצונך וגו' וזלה"ק: הנה אמרו החכמים שעיקר עבודת השי"ת הוא שיהיה על בחי' שגם אם ענוש יענש בגיהנם על קיום המצות מ"מ יעשה בחשקות גדול לשהלים רצונו, והנה זה דבר קשה מאוד שיהיה כיון שהוא א' מי"ג עיקרים שהקב"ה משלם שכר טוב לעושי רצונו רק שצריך לחשוב ולכוין שאני עושה דבר זה גם על מנת שאסבול בגיהנם עכ"ל הק'. וא"כ א"א בודאי היה בבחינה זו שהיה מוכן אף לסבול הגיהנם עבור מצותיו ית"ש ולכן בגולה שהוא בחוצה לארץ שמפסידין הרבה מצות התלויות בארץ גם שאר מצות עיקרן בארץ ישראל ע"כ בחר בגינהם שלא יהיה הפסד במצות שכך היה מדתו בעבודת השי"ת בקיום תורה ומצות, אבל הקב"ה אמר לו אח"כ שאינו כן אלא שמשלם שכר טוב לעושי רצונו ית"ש ורוצה הוא בתקנתן של ישראל שיהיו בגולה ליפטר מעונש הגיהנם הקשה, ואחר ששמע א"א ע"ה שזהו רצון הבורא ית"ש גם הוא היה דעתו כן כי לא היתה כוונתו אלא להשלים רצון הבורא ית"ש, ומה שמתחלה שאל הק"ה את אברהם והוצרך אח"כ להחזירו אחור ולא אמר לו מעיקרא לברר את המלכיות, י"ל שהוא ע"ד שהיה בנסיון העקידה שאמר לו הקב"ה לשחוט את בנו ושוב אמר לו אח"כ אל תשלח ידך אל הנער והיה זה כדי לגלות צדקתו של א"א ע"ה שמוסר הכל ולא נחשב אצלו מאומה נגד ציווי הבורא ב"ה ושוב אחר שנתגלה זה אמר לו האמת. כמו כן י"ל בהך דע"י ששאל הקב"ה לאברהם נתברר צדקתו שאף גיהנם אינו אצלו מאומה נגד הפסד איזה מצות אבל אח"כ אמר לו האמת כי רוצה הקב"ה בטובת ישראל להצילם מגיהנם ע"י שיהיו בחוצה לארץ מפוזר במלכיות. ומה שהגליות הוא נגד גיהנם אף שבאיזה מקומן במפורשים כתבו קצת הסבר אבל זה דרכם של המפרשים לבקש קצת לשבר את האוזןוהעיקר הוא שאנחנו לא נדע דרכיו של השי"ת בשכר ועונש באיזה אופן הוא מדה כנגד מדה כאמור ולא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי.
ובזה אפשר להבין דברי המד"ר פ' מסעי סי' ה' עה"כ כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה מלמד שהראה לו הקב"ה למשה כל מה שהיה יעתיד להיות וכו' ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך מלמד שהראהו גיהנם וכו' התחיל משה מתיירא מן הגיהנם אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור. ואינו מובן כיון דכל אותו קרא קאי על מה שהראה לו ארץ ישראל א"כ מה שייכות לגיהנם אצל אותה המראה של ארץ ישראל. ולהנ"ל מובן דכיון שכתב שהראה לו בארץ ישראל כל מה שהיה ועתיד להיות וא"כ ראה כל אותן שני הגלות שיהיו ישראל מפוזרין בחוצה לארץ תחת המלכיות ולא יהיו בארץ ישראל וזה צער גדול ולכן הוכרח להראות לו לזה גם את הגיהנם בכדי שיראה ממה שניצלים ע"י שלא יהיו בארץ ישראל ותפייס דעתו בזה, אבל כאשר ראה את הגיהנם התחיל להתיירא ממנו עד שאמר לו הקב"ה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור.
ולשון המדרש תנחומא פ' פקודי סי' ח' אחר שהביא אותה המימרא שבירר אברהם את הגלות ואמר מוטב שישתעבדו בני בגלות ולא ירד אחד מבני לגיהנם והסכים הקב"ה עמו סיים לבסוף אמר הקב"ה בעוה"ז אתם משועבדים בידי גלות ולעתיד לבוא אני מעביר את הגלות מכם שנמשלו כמים ואציל אתכם מגיהנם וכו'. ומבואר בזה שאך לעתיד לבוא יעביר הקב"ה את הגלות אבל עד ביאת המשיח הגלות הוא הכרח להצלה מגינהם, מלבד שארי הטעמים שהבאתי לעיל מדברי חכז"ל. ובכל דרכי השי"ת יש טעמים עד אין שיעור והחקר אלקי תמצא ובמה שלא הורשה מרע"ה לבוא לארץ ישראל אמרו חכז"ל איזה טעמים והמגלה עמוקות הוסיף עוד טעמים למאות, כללו של דבר שזה ודאי שהגלות הוא מאתו ית"ש לטובת ישראל ולטובת העולם וא"כ אין התחלת קושיא מה שהסתבב מהמסבב כל הסיבות ברובא דרובא מגדולי ישראל וקדושיו שיהיו בחוצה לארץ כי כן הוא ההכרח להיות בגולה עד זמן הגאולה כנז"ל.