ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קח
קח
והנה עוד טרם שהתחיל הציונות היה התעוררות להרבות בעובדי אדמה בארץ ישראל והיה קצת גדולים שהלכו ברעיון הזה והיתה כוונתם לשם שמים, אבל רוב גדולים וקדושים צווחו ככרוכיא נגד הרעיון הזה והשתדלו רק לשלוח מעות מחוצה לארץ שיעסקו שמה בארץ ישראל בתורה וטהרה, וזה כבר הדפיסו המשתדלים להחזיק רעיון הקאלאניסטן ס' חבת הארץ והאריכו בטענות להחזקת הרעיון הזה, וכתבו בעצמם שגדולי ישראל מתנגדים לזה, אלא שהתווכחו עמם בדברים שאין בהם ממש, כאשר יראה הרואה שמה.
ובשו"ת נפש חיה נדפס מכתבו של הר"א מגריידיץ וכתב הטעם שצריכין להיות שמה עובדי אדמה כדי לקיים המצות שמיטה ושאר מצות התלויות בארץ יען שכתבו האלשיך והעקידה במאה"כ והארץ אזכור שלא היה הגלות אלא בשביל זכירת הארץ העלובות שעשו לארץ בשמיטות וכו' בלי מציאות למחול ולכך צריך פיתוי הארץ לקיים שמה השמיטות ושארי המצות והעיד הנסיון כי נהפוך הוא שבעו"ה ע"י שנתרבו שמה העובדי אדמה נתרבו העלובות ר"ל לארץ בחללם את השמיטות ובעברם על שאר מצות התלויות בארץ ומאריכים את הגלות בעו"ה, ואלו היה רואה מה שנעשה עכשיו מפעולות עבודי האדמה אין ספק שהיה צועק ככרוכיא נגד הרעיון הזה. ובס' סוכת שלם הנדפס ממנו נדפס לבסוף אגרת ממנו שכתב רק לשלוח מעות לארץ ישראל להחזיק שם ביהמ"ד שיעסקו שמה בתמידות בתוה"ק ולא הזכיר כלל מעבודת אדמה. ובמכתבו הנדפס בס' נפש חיה כתב בעצמו שנתבטל הרעיון הזה ע"י הצדיקים היותר גדולים אלא שחלק עליהם, אבל כיון שבעצמו העיד שהמבטלים הרעיון הזה המה הצדיקים היות גדולים בוודאי רוח ה' דבר בם לכוין האמת.
והגה"צ ר' עקיבא יוסף בעהמ"ח ס' לב העברי ז"ל כתב בפתיחת ספרו שמרו משפט וז"ל: ויהי בשנת תר"ל וכו' לקחתי את דרכי לארץ ישראל וכו' עד אשר באתי לסיגעט אל הגאון הצדיק וכו' בעל ייטב לב זצ"ל והוא הרעיש עולם כנגדי ודבר אלי גם בענוה יתירה כאילו אני הייתי רב והוא התלמיד ואמר לי וכו' מה עושה לנו מה חסר לו, אם רוצה רבנות אני אתן לו כרצונו והזכיר לפני ג' או ד' מקומות וכאשר אבחר מהם להיות רב שם והוא יגמור הדבר, והתחלתי לומר תירוצים וכו' אך לא יכולתי להוציא כל לבי, ואולי כעין דרז"ל ראה ראיתי אני ראיתי ראיה אחת והוא ראה שתי ראיות וצפה למרחוק זצ"ל כלל גדול כאשר שמע כי לא אשמע לקולו נתן פקידה במקומו ובכל גבולו מי אשר מחזיק אותי ליסע לארץ ישראל כאילו מחזיק לע"א ועד הייתי מוכרח לברוח מן כל הגבול ולרכוב בהרים על סוסים ולברוח בגבול זיבענבערען עכ"ל.
הנה הדפיס בעצמו מה שאירע לו אצל ק"ז הייטב לב זלה"ה ונודע אשר ק"ז זלה"ה היה חובב הארץ מאוד חכ"ק חמיו הגה"ק האבדק"ק טאלטשווא זצ"ל שהיה אח"כ אב"ד דק"ק צפת נסע לארץ ישראל בעצתו. גם הוא ז"ל היה בדעתו ליסע אלא שאמר אח"כ שרואה שצריכים לו במדינתו וא"א לו לנסוע. ונראה מה שהתאמץ כ"כ בעובי הקורה אצל הגה"צ הנ"ל שלא יסע לארץ ישראל, בשביל שהלך באותו הרעיון לעשות קאלאניעס אף שהיתה כוונתו לש"ש, אבל היה טעות גדול ונורא. וכבר הבאתי שמבואר גם במכתביהם של אותן שהלכו ברעיון הזה כי גדולי ישראל והצדיקים היותר גדולים המה מתנגדים לזה, ובא' מן המכתבים שבס' חיבת הארץ הנדפס לחזק רעיון הקאלאניסטן והיה זה עוד קודם שנולד רעיון הציוני ושם כתוב לאמור שא' מן הטעמים שמתנגדים לזה גדולי ישראל הוא בשביל שמפחדים שלא יצמח מזה שירצו לעשות מדינה ומלוכה לעצמם קודם הזמן. ואז הכחישו זה לגמרי וכתוב שמה כי בעלילות שוא חושדים אותם כי גם המה יודעים שזה אסור מחמת השבועה לדחוק את הקץ ושוב אח"כ כאשר נולד בפרהסיא הרעיון לעשות המדינה ע"י הטמא הידוע בשנת תרנ"ו איגלאי מילתא למפרע כי ירדו הצדיקים לסוף דעתם שירצו לעשות מדינה והיה כ"ז מעשה שטן שהיה להם חיזוק רב להענין במה שנתרבו עובדי אדמה, גם נתרבו עי"ז קלי הדעת ורשעים גמורים בארץ ישראל. והרבה יש לדבר בזה אלא שאין נ"מ להאריך פה בענין זה. ועכ"פ עיקר ישוב ארץ ישראל הוא להרבות שמה בתורה ומצות.
והנה נדחק עוד שם באבני נזר ליישב מה שלא עלו הגדולים לארץ ישראל בשביל שאין חיוב לעלות אלא מי שיושב שמה מקיים המצוה, ושוב העיר בעצמו דבעידן ריתחא ענשינן מה שלא הביא עצמו לידי חיוב, והאריך עוד שם בסברא שאפשר גם הרמב"ן לא אמר אלא על היושבים שמה ולא שיהיה חיוב לעלות. ויש לפלפל בכל דבריו והבאתי קצת למעלה, אבל כ"ז אינו מעלה ארוכה לאותו התמיהה הנ"ל. וכבר הארכתי שאף לדעת רוב הפוסקים שאין מצוה כלל בעצם הישיבה בארץ ישראל אינו מובן מה שכל עמודי הדורות ויסודי העולם היו בחוצה לארץ.