ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן צד

צד

ובמ"ש שבכהן אית ביה טעמא אחרינא שאסור לצאת לחוצה לארץ עבור הגזירה שגזרו טומאה על ארץ העמים הנה מבואר בגמ' עירובין דף מ"ז וע"ז דף י"ג שאין היתר אלא לצורך מצוה כגון ללמוד תורה ולישא אשה ובתוס' שם בע"ז מחלקין בין דעתו לחזור אם דעתו להשתקע ודין זה שבכהן נראה לכאורה שהוא גם ברי"ף ורא"ש הל' טומאת כהנים גם בטוש"ע יו"ד סי' שס"ט כ' בפי' דכל ארץ העמים אסור לכהן ליטמא בהן, אמנם בפרישה ס"ק ג' כתב דהטעם הוא מפני שהעכו"ם קוברים מיתיהם בכ"מ ויש לחוש שמא יגע ברגליו בבשר המת או בעצם, והביא ע"ז בשם מ"ו שאך בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה הי' איסור זה לכהן לילך מארץ ישראל לחוצה לארץ וכן כתב הב"ח והטו"ז בס"ק ד' והש"ך בס"ק ב' שאין איסור זה אלא בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה ולא היה החשש של קברי עכו"ם אלא בחוצה לארץ והפוסקים הביאו כן גם מהמהרש"ל, ובחידושי רעק"א שם כתב דעכשיו לא נהגו ליזהר וצידד להתיר מטעם אחר יעיי"ש בשם הריק"ש.

ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' פ"ה הרבה לתמוה על הב"ח והש"ך וטו"ז שכתבו שאין דין טומאת ארץ העמים נוהג אלא בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה דמאין יצא להם להתיר זה נגד כל הראשונים הרי"ף והרא"ש והטושו"ע שהעתיקו דינים אלו א"כ משמע ודאי שדעתם שנוהג בזמן הזה דא"כ היה להם להשמיטם כדרכם שלא לכתוב הילכתא למשיחא. ומה שנוהגים שהרבה כהנים מפוזרים ומפורדים בארץ העמים הוא בשביל השיעבוד והפרנסה וכדומה שא"א בענין אחר ע"כ נתפשט ההיתר כמו שמותר לדון ולערער עמהם ולטמא בטומאה דדבריהם משום דהוי כמציל מידה, משא"כ כהן הדר בארץ ישראל ואינו מן הצורך לדברים אלו ליל לארץ העמים אסור לילך מפני טומאה של דבריהם. וכתב עוד דאע"ג דאי נימא דבזמן הזה בטלה קדושת הארץ כיון שאינו ביד ישראל מ"מ אין בידינו לעשות גזירה חדשה לגזור עליו טומאה כארץ עכו"ם ובפרט לפימ"ש תוס' בנזיר דף נ"ד ע"ב ד"ה ארץ העמים דלכך גזרו טומאה על ארץ העמים כדי שלא לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ או מפני מתי מבול עיי"ש. ואף דלהרמב"ם פי"א מה' טומאת המת כתב בדין ז' וז"ל: מקום ששכנו בו כותים בארץ ישראל הרי זה מטמא כארץ העמים עד שיבדוק שמא קברו בו נפלים עכ"ל מ"מ בדיקה מהני, משא"כ בארץ העמים דהיא גזירה שוה בכל מי יבטל גזירה זו בזמן הזה, וע"כ סיים שהוא פשוט שהאחרונים שגגו בזה ואין שומעין להם להקל בזה ואסור לכהן לילך מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני הטומאה.

ובשבות יעקב ח"ב סי' צ"ח העתיק תשובת חכם א' מחכמי פראג שהתווכח עמו במה שאוסר בזה נגד כל האחרונים שמימיהם אנו שותים ה"ה המהרש"ל והב"ח והטו"ז והש"ך, וכתב עוד דבפרט לפי טעם התוס' גזרו על ארץ העמים בשביל ישוב ארץ ישראל בזמן הזה ליכא מצוה לדור בארץ ישראל כמ"ש תוס' סוף כתובות דעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל, והוא ז"ל השיב לו תיכף באותה תשובה דבמה שכתב שהחמיר נגד כל האחרונים אשר מימיהם אנו שותים אינו יודע למה שקול בעיניו כ"כ דעת גדולי אחרונים מיתר דברי ראשונים הרי"ף והרא"ש והטור והשו"ע שהעתיקו דינים אלו וא"כ סברי דנוהג בזמן הזה, ובמ"ש דלפי הטעם שבתוס' שגזרו בשביל ישוב ארץ ישראל עכשיו בטל הטעם שאין עכשיו מצוה בישוב ארץ ישראל ע"ז כתב דהרי דבר שנאסר במנין אפילו נתבטל הטעם הגזירה במקומה עומדת, וע"כ סיים שהוא ברור דדין ארץ העמים נוהג בזמן הזה יעיי"ש. ורואים אנחנו בדברים אלו שבזה שניהם שווים שסברי כדעת ר"ח שבתוס' שעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל כי לא השיב לו השבו"י כלל שאין הלכה כר"ח ולא נתבטל הטעם של ישוב ארץ ישראל אלא השיב לו שאף נתבטל הטעם לא בטלה הגזירה בשביל שנאסרה במנין, א"כ מודה גם הוא שהטעם של מצות ישוב הארץ בטל עכשיו אלא שהגזירה שגזרו טומאה על ארץ העמים לא בטלה ואסור לכהן ליסע מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני גזירת הטומאה.

ובעיקר הדין שהחמיר נגד כל גדולי האחרונים אשר אנו נמשכין אחריהם בכל ההוראות וכולם מתנבאים בסגנון א' להקל בזה צריך להתבונן דמ"ש שהוא נגד כל הראשונים והשו"ע הנה גם המה ראו את כל דברי הראשונים והטושו"ע ואין דרכם לדחות כל דברי הראשונים והשו"ע בלי טעם, ואף במקום שחולקים לפעמים על השו"ע או על איזה מהראשונים מבררים טעמם ונימוקם אבל לא לדחות בגילא דחטתא בלי שום טעם וראיה ובכאן אדרבא הנה אנו רואים שהב"ח והפרישה העמידו דבריהם על דברי הטור שכתב שכל ארץ העמים אסור לכהן לטמאות בהן וע"ז כתבו פי' בזמן שהי' טהרה בארץ ישראל, אם כן לא באו לחלוק אלא לפרש דבריהם. גם א"א לומר בכוונתם ז"ל שפירשו דברי הטור והשו"ע שכתבו דינים אלו רק על הזמן שהיה קודם החורבן או הלכתא למשיחא שהלא ידוע לכל שאין כותבין הלכתא למשיחא, ואם נמצא לפעמים ברי"ף או ברא"ש איזה דין שאין יודעין לכאורה איזה נ"מ ממנו בזמן הזה נשתברו כמה קולמוסין לבקש איזה נ"מ כי זה ברור בפי כל שאין מביאין הלכתא למשיחא ובפרט בטושו"ע שבודאי אין מביאים אלא הלכות השכיחים וא"א להעמיס בכוונת כל אלו הגדולים השמפרשים דברי הטושו"ע על הלכתא למשיחא. ומה שהעתיק השבו"י מהב"ח והפרישה שכתבו שזה דוקא בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה וישראל יושבין על אדמתם, הנה תיבות אלו וישראל יושבין על אדמתם הוסיף השבו"י מדיליה ואינם לא בב"ח ולא בפרישה ולא בטו"ז ולא בש"ך אך שלפי הבנתו שהבין השבו"י בדבריהם שכוונתם על הזמן שקודם החורבן שפיר הוסיף במלות אלו לבאר הכוונה, אבל לפענ"ד הדברים תמוהים לפרש ככה.