ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן צא
צא
והמאירי סוף כתובות ד' קי"א כתב וז"ל לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גוים ולא ידור בחוץ לארץ אף בעיר שרובה ישראל, שחוצה לארץ דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים, וא"א שלא ללמוד מדרכיהם וכו' וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצוין שם דינו כארץ ישראל, וכמו שאמרו כל הדר בבל כאילו דר בארץ ישראל שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצוין בה לישראל לרוב הצרות ועול הגלות שסובלים שם אא"כ ע"י עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות והתיאש מהם לעבודת ה' לשרידים אשר ה' קורא וסתם ארץ ישראל חכמה ויראת חטא מצוין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים להנות מזיו השכינה וכו' עכ"ל. בלשון זה מבואר שכל מה שאמרו חכמים בעניןה דירה בארץ ישראל ובאיסור היציאה משם אין כוונתם כלל לחלק דוקא בין ארץ ישראל לחוצה לארץ אלא החילוק הוא בין המקום שמצוי יותר חכמה ויראת חטא כדכתב טעם איסור היציאה מארץ ישראל לחוצה לארץ בשביל שבחוצה לארץ אין מצוי חכמה ויראת חטא כמו בארץ ישראל ושאם נמצא בחוצה לארץ מקום שמצוי יותר חכמה ויראת חטא דינו שם כארץ ישראל לענין זה. ומה שאמרו בלשונם ז"ל החילוק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ הוא בשביל שדברו בהוה שבסתמא בחוצה לארץ מחמת שסובלים שם הרבה גלות וצרות אין מצוי כ"כ חכמה ויראת חטא וזולת זה אין חילוק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ, זה תוכן דבריו כפי המבואר בלשונו כאשר יראה המעיין. והיא לכאורה שיטה מחודשת מה שלא מצינו כעין זה בראשונים אחרים, אבל זה אנו רואים שגם שיטתו היא כדעת רש"י והרמב"ם וסייעתם שסוברים שאין מצוה בעצם הישיבה בארץ ישראל, שאלו היה סובר שיש מ"ע דאורייתא גם בעצם הישיבה בארץ ישראל א"כ איכא עוד טעמא רבה מדאורייתא לחלק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ ולא היה מחליט שלא אמרו אלא בשביל שבחוצה לארץ אין מצוי כ"כ חכמה ויראת חטא בשביל הגלות והצרות שסובלין.
גם צ"ל שסובר כדעת האומרין שאין כל מימרות האלו שבש"ס בענין דירת ארץ ישראל ובאיסור היציאה משם אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם שהרי כתב הטעם בשביל שבחוצה לארץ הוא גלות ולאחר החורבן גם בארץ ישראל הוא גלות כמו בחוצה לארץ, ואדרבא היו כמה דורות שסבלו בארץ ישראל גלות יותר וצרות צרורות מהעמים שמשלו שמה כנודע. גם ממ"ש בתחלת דבריו שלכן אמרו שלא לדור בחוצה לארץ אף בעיר שרובה ישראל בשביל שחוצה לארץ דירת קבע לגוים ולעובדי אלילים וא"א שלא ללמוד מדרכיהם, וטעם זה ליכא אלא בזמן שיש בארץ ישראל מלכות קדושה מישראל ואין שם דירת קבע לגוים כי נכנעים המה תחת מלכות קדושה ואין לומדים כ"כ מדרכיהם, אבל בזמן שהעכו"ם מושלים בארץ ישראל כמו בחוצה לארץ אין חילוק לפי טעם זה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ.
ולפי דברי המאירי אפשר לומר במה שהובא בספרי שבכו אותן התנאים בבואם לחוצה לארץ ואמרו שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל התורה כולה דאף שהי' לאחר החורבן מ"מ עדיין הי' אז בארץ ישראל רוב התנאים וריב"ז פעל שנשארו יבנה וחכמיה ושושילתא דר"ג ועדיין היו נוהגים שם נשיאותם ברמה בכחו של ריב"ז ושארי התנאים הקדושים והיה מצוי שם חכמה ויראת חטא יותר מבכל העולם רבנן ותלמידיהון וכל העם אחריהם ולכן אמרו גם אז ששקולה ישיבת ארץ ישראל ככל התורה כולה כי זה שקול כנגד הכל להיות במקום חכמה ויראת חטא כמ"ש המאירי. ולפי מה שרואין ברמב"ם הל' דעות זה יחד שהכל תלוי במו לדור במקום תורה ויראת שמים.
אמנם גם המאירי בדף שלפני זה שכתב מאמר הנזכר שמה העתיק המשנה דהכל מעלין וכו' כצורתה ופירשה כמו שאמר בגמ' גם כתב דכמו שהדין שכופין זא"ז מחוצה לארץ לארץ ישראל כך הוא הדין שכופין זא"ז מארץ ישראל לירושלים, גם הביא אח"כ הדינים מאיזה מעות נותן לה אם ממעות ארץ ישראל או ממעות קפודקיא, ונראה מזה שבאלו הדינים דהכל מעלין גם הוא ז"ל סובר שכוונתם על ארץ ישראל וחוצה לארץ דייקא כדעת שאר הפוסקים מדכתב שם סתמא ארץ ישראל וחוצה לארץ ולא העיר שם מאומה בביאורו, ודוחק לומר שסמך על מה שנכתב בסוף המסכתא בדין הדירה בארץ ישראל ואיסור היציאה משם שאינו סובב על ארץ ישראל וחוצה לארץ דייקא אלא על מקום דמצוי יותר חכמה ויראת חטא, ועוד שהרי כתב שם דכשם שהדין הוא מחוצה לארץ לארץ ישראל כך הוא הדין מארץ ישראל לירושלים, וארץ ישראל וירושלים בוודאי הוא דוקא, וא"כ גם חוצה לארץ וארץ ישראל הוא בגוונא חדא כמו ארץ ישראל וירושלים שמדמה אותם זה לזה, ונראה שמחלק בין אלו הדינים דהכל מעלין לשארי הדינים שאמרו בגמ' בענין הדירה בארץ ישראל ואיסור היציאה משם, וכעין שכתבתי בדעת הרא"ש והטושו"ע שהעתיקו הדינים דהכל מעלין והשמיטו כל הדינים שאמרו חכז"ל בדירת ארץ ישראל ובאיסור היציאה משם וכתבתי הטעם לחלק, ונראה שגם המאירי מחלק בדינים אלו או מטעמים שכתבתי או מטעמים אחרים שלא נודע לנו וסתם הדברים.