ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן פג

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־11:40, 28 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "פג ולולא דמסתפינא הייתי אומר עוד כוונה אחרת בדברי הר"ח דהנה הביאו כולם דברי התה"ד בפי"ב סי' פ"ח שכתב בדבר העליה לארץ ישראל וז"ל דע לך שבוודאי שבח גדולה ומעלה יש לו לאדם הדר בארץ ישראל וכו', אמנם שמענו כמה פעמים שיש לשם בני ברית מערביים נחשבים לרשעים גמורים מ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פג

ולולא דמסתפינא הייתי אומר עוד כוונה אחרת בדברי הר"ח דהנה הביאו כולם דברי התה"ד בפי"ב סי' פ"ח שכתב בדבר העליה לארץ ישראל וז"ל דע לך שבוודאי שבח גדולה ומעלה יש לו לאדם הדר בארץ ישראל וכו', אמנם שמענו כמה פעמים שיש לשם בני ברית מערביים נחשבים לרשעים גמורים מוסרים מפורסמים והם טורדים ומבלבלים האשכנזים שהם שומרי תורה וגם כי המזונות דחוקים ומצומצמים לשם מאוד והרווחים קשים מי יוכל לעמוד באלה מלבד גודל רשעת הישמעאלים אשר בשם לכן כל איש ישער בעצמו בהשגת גופו וממונו באיזה דרך יוכל לעמוד ביראת ד' ובשמור מצותיו כי זה כל האדם עכ"ל.

גם השלה"ק במקום שהפליג טובא בחשיבת הדר בארץ ישראל הביא ראיה מדברי התה"ד האלו והעתיקם ככתבם וכלשונם וכו"ע מודי בזה שישער האדם בעצמו באיזה מקום יוכל יותר עמוד בשמירת התורה והמצות. והיעב"ץ זלה"ה בהקדמת הסידור שלו שהתלהב שם מאוד בענין דירת ארץ ישראל הביא אח"כ דברי התה"ד הנ"ל והוסיף עוד להביא מדברי הירושלמי ברכות פ"ב הל' ח' ששאל כהנא לר"י מאן דאמיה מבסרא ליה ואיתת אבי' מייקרא לי' להן ייזיל א"ל ייזיל להן דמייקרי לי', וכתב אח"כ שאין לפסוק גם בזו בתרי זימני הוי חזקה דר"כ בזמנו ומהרי"א כפי דורו דברו משא"כ עכשיו שכל הארצות עיסה לארץ ישראל בהרבצת תורה אמיתית, יעיי"ש שהאריך בזה.

הגם שלא הבנתי מה שכלל בחדא מחתא הני תרי עניני שבירושלמי ובתה"ד וכתב עליהם שאין לומר בזה בתרי זימני הוי חזקה שהוא תלוי בזמן ובמצב הדור דוודאי טעמו של התה"ד בשביל שהיו שם רשעים המבלבלים שומרי תורה ומצות זה תלוי לפי הדור, אבל עובדא דר"כ שבירושלמי היה זה סיבה אך אצלו בלבד כמבואר שם בירושלמי שנענש ע"י ר"י ומת ושוב חיה בדרך נס והיה לו אח"כ צער ובושה ולכן חזר לבבל א"כ אין זה תלוי בזמן אלא סיבה פרטית אצלו. ואולי סובר הריעב"ץ דבשביל שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אפילו במקום ערא כמו שאמרו בגמ' ב"ב ד' צ"א ואפילו בשנת רעבון שמותר לצאת כתב הרמב"ם בה' מלכים שאינו מדת חסידות ואמרו אח"כ בגמ' שם ע"ב אמר רחב"א אמר ריב"ק על אלימלך ומחלון וכליון ח"ו שאפילו מצאו סיבון לא יצאו וא"כ לא היה לר"כ לצאת מארץ ישראל מחמת אותה הבושה, ואין המשל של מאן דאמי' מבסרא לי' ואיתת אבי' מיקרין לי' דומה לנמשל, ולכן אפשר שפט מזה היעב"ץ ז"ל שאפשר גם בלא"ה היה אותו הזמן כעין זמנו של התה"ד שלא היה מצוה לדור בארץ ישראל.

אבל לא נראה כן מלשון הירושלמי והמפרשים שלא הוזכר שם שום סיבה ליציאתו מן הארץ אלא מה שאירע לו בלבדו שנענשו אנשים עבורו. ועכ"פ הניח לנו היעב"ץ ז"ל יסוד מוסד שמצות הדירה בארץ ישראל תלוי בזמן ומצב הדור אם אין בארץ ישראל רשעים המבלבלים שומרי תורה ומצות, ומה שחרד כל החרדה הזאת ליסע לארץ ישראל אמר לפי זמנו שראה בארץ ישראל הרבצת תורה אמיתית. ולפי הנראה לכאורה מדבריו גם זמנו של ר"י בירושלמי לא היה מוכשר כ"כ, ועכ"פ זמנו של התה"ד בוודאי לא היה מוכשר ליסע לארץ ישראל בשביל מצב הדור שמה, וא"כ לא נפלאת היא ולא רחוקה לפרש כן גם בדברי הר"ח שהוא כמו בהתחלת דברי התוס' שכתבו אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים וכתבו כולם שאין הפירוש בזמן הזה אחר החורבן שהרי גם קודם החורבן היכא שהיה סכנת דרכים אין לך דבר שעומד בפני הסכנה וגם אחר החורבן בזמן ששלום בדרכים אין סכנה וזה משתנה לפי הזמנים וע"כ מה שכתבו התוס' הלשון בזמן הזה כוונתם על זמנם ודורם שראו דאיכא סכנה בדרכים וא"כ אפשר דגם מה שהביא תיכף אח"כ דברי הר"ח דעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל שאין אנו יכולין ליזהר, כונתו על זמנו ודורו שראה כן שקשה ליזהר שמה, כעין מה שכתב התה"ד לפי זמנו ודורו, אלא שלא האריך כ"כ בלשונו כדרכם של הראשונים לקצר, ומה מכריחנו לפרש בלשון עכשיו שכתב שכוונתו עכשיו אחר החורבן, הלא כמו שכתב ברישא הלשון בזמן הזה דע"כ שאין כוונתו על אחר החורבן אלא על זמנו ודורו ולמה לא נוכל לפרש כן גם בלשון עכשיו שאמר אח"כ.