ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן פב
פב
ומעתה לפי דעת התומת ישרים שלפי דברי הר"ח אין שום אדם בעולם שיוכל הבי"ד להסכים לו שיש מצוה בעלייתו לארץ ישראל קשה להבין דברי המרדכי שהיא תשובת ר"ח שיש לחלק בזמנינו בשביל הטעם של סכנת דרכים שהרי הטעם של סכנת דרכים אינו טעם מוחלט לעולם שהוא תלוי בזמנים ובמקומות אם יש סכנה או לאו אבל הטעם שאין מצוה כלל לשום אדם לעלות לפי הבנתו וא"כ למה לו לכתוב הטעם שבשביל סכנה כיון שאין מציאות שיהיה איזה נ"מ בזה, דבשלמא אם דעת ר"ח הוא כמו שכתבתי שעדיין נמצאים אינשי דמעלי שלהם בפרטיות ראוי להסכים עכ"פ באמירה בעלמא דגברא דכוותייהו מצוה קעבדי בעלייתם לארץ ישראל שפיר יש נ"מ בתשובה זו שמעולם לא אמרו יש מצוה לעלות וכופין לעלות אלא בדליכא סכנה דלמדין מזה דבדאיכא סכנה אין לשום אדם להכניס בזה אף הראויין לכך ורוצים לקיים המצות בלי כפיה, אבל לדעת התומת ישרים אין שום נ"מ בטעם זה של סכנה אף לא להלכתא למשיחא כי בזמן הזה בלאו הכי אין מצוה לעלות לשום אדם בשביל מכשול שאין יכולין ליזהר והוי סכנת הנפש ואחר ביאת המשיח לא יהיה סכנה אלא הכל יעלו ויבואו ויגיעו.
ובזה אפשר להבין דעת המהרי"ט שיוכל להיות שהבין מדברי הר"ח כהבנת התומת ישרים וע"כ ראה בזה סתירה באותה התשובה שהובא במרדכי שכתב הר"ח הטעם משום סכנה וא"א לדעתו שיתקיימו שניהם כמו שכתבתי, ואלא ע"כ צ"ל כמו שכתבתי למעלה שבשביל שראה דברי הר"ח שבתוס' תמוהים לכן דחאם, דאל"כ מנין לנו לדחות דברי התוס' מחמת דברי המרדכי ומאי אילמא דהאי מהאי. ובאמת שלפי הבנה זו בדברי הר"ח הוא דבר תמוה כמו שכתבתי אבל חזינן בתומת ישרים שאף שהבין מדברי התוס' דכללא הוא כנ"ל מכל מקום חש לדבריו וכתב שהוא ספק פלוגתא דרבוותא וא"א לעשות בזה מעשה של כפי'. והכה"ג שהביא ג"כ דעת התומת ישרים לחלק בין העולה ובין הדר שזה נצמח מחמת הקושיא הנ"ל וא"כ נראה דסבר כוותיה בזה ואעפי"כ הביא כמה פוסקים דפסקו לגמרי כדעת הר"ח, ואולי לא היה לפניהם דברי המרדכי הנ"ל, או אפשר סברי שאין לדחות דברי התוס' מחמת דברי המרדכי.
גם אפשר שסברי שיש לומר שאין בזה סתירה שהר"ח כתב אותה התשובה לרווחא דמילתא שהרבה ראשונים חלקו על הר"ח בהך טעמא שאין מצוה כלל לדור בארץ ישראל וכתב שאף לדברי החולקים בזה מכל מקום איכא עוד טעמא בשביל סכנה דבזה הכל מודים, וכ"פ מצינו מימרות שאומרים בשביל דעת החולקים. ולהמהרי"ט אפשר לא ניחא ליה בזה כיון שכתב סתם ולא הזכיר דעת החולקין. וכעי"ז היא פלוגתא בגמ' ביצה דף ג' ע"א תוד"ה ר' יוחנן ובשיטת מאיבר"א תי' דמוחלפת השיטה היא אותה דכלכלה ור"י לדבריהם דרבנן קאמר וכו' וא"ת א"כ אמאי קא מחליף השיטה לימא לדבירהם קאמר ולא מוחלפת השיטה כרבינא, וי"ל דזה נראה לו דוחק לומר לדבריהם קאמר להו כדלא מוקמינן מוחלפת השיטה דהואיל ועדיין לא דברו חכמים כלל מתחילה קודם ר' יהודה לא שייך למימר לדבריהם ורבינא אינו חושש לזה יעיי"ש. והרי שזה פלוגתא דאמוראי אם שייך לומר לדבריהם קאמר היכא שאינו מוזכר שם עדיין דברי החולקים. וי"ל עוד שאין לדמות לשון הפוסקים ללשון הגמ'.
ועכ"פ דברי המהרי"ט שראה סתירה בין הני תרי מימרות של הר"ח ז"ל אפשר להבינו לפי דרכו של התומת ישרים דלא פליג הר"ח כלל בין גברא לגברא אבל מדחזינן הרבה פוסקים מרובין שהביאו אלו השתי מימרות דר"ח ביחד בלי שום ערעור וע"כ דסבירי שאין בזה סתירה נראה דמפרשי בדעת הר"ח כמו שכתבתי ולא אמרינן בזה לא פלוג. וזה דעת כל הגדולים עמודי העולם שטרחו להגיה בש"ס ותוס' כל מלה ומלה ולא נמצא שום הערה כ"ש על דברי התוס' האלו שהביאו בשם הר"ח ודברי הר"ח לא ימחו מספר החיים הוא ספר התוס' שמפיהם אנו חיים,ותלי"ת תריצנא דבריו ז"ל בקושטא.