על הגאולה ועל התמורה/י
י
ואמרתי כבר () בביאור דברי הרמב"ן ז"ל בפרשת בשלח (שמות י"ד י') על הפסוק (שם י'-י"א) ויצעקו בני ישראל אל ה' וגו', המבלי אין קברים במצרים וגו', והקשה הרמב"ן ז"ל, דאיך יתכן כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם, יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם, באמרם (שם י"א) מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים וגו'. ותירץ, דהנכון שנפרש שהם כתות נפרדות, והכת אחת צועקת אל ה', והאחרת מכחשת בנביאו ואינה בוחרת בישועה הנעשה להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם, ע"כ תוכן דבריו.
אבל לפי דבריו ז"ל יקשה, מה זה שאמר להם משה רבינו ע"ה (שם, י"ג) ואתם תחרישון, והלא התפלה והצעקה לפני ה' טובה הוא לעולם. והר"א אבן עזרא ז"ל פירש דמה שאמר הקב"ה (שם, ט"ו) מה תצעק אלי, נאמר למשה, שהוא כנגד כל ישראל, בעבור שצעקו בני ישראל אל ה', והקשה עליו הרמב"ן ז"ל (שם) הלא הצעקה לפני ה' טובה היא, וראוי להם לצעוק עיין שם.
אמנם נראה, דאף על גב דהצעקה לפניו יתברך טובה היא, והקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל, אבל בשעה שצועקין הרשעים בדברי חירופין וגידופין צריך להבדל מהם ולשתוק, ולא להצטרף לצעקתם אפילו בדרך תפלה ובקשה והודיה לה', כי אף על פי שבחינת צעקתם משונה ורחוקה מן הקצה אל הקצה, מכל מקום בצעקם יחד נותנים להם חיזוק ונראה כמסייע להם, כי לפעמים השומע לא יבחין בינותם, ויאמרו התירו פרושים את הדבר, ושניהם לדבר עבירה נתכוונו, וילמד לעשות כמעשה הרשעים, וזהו שאמר להם משה ואתם תחרישון, כי אין הקב"ה מתאוה לתפלה שהוא בצירוף חירופין וגידופין רח"ל, ויתפרש גם כן דברי הר"א אבן עזרא, שפירש מה תצעק אלי קאי על בני ישראל שצעקו אל ה'. ומכל שכן בענינינו, שאסור להשתתף בשירי זמרתם מאיזה כוונה שהוא, כמבואר בדברינו לעיל (סימן ד'), וצריך להתרחק ממנאצי ה' האלה.