ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן עז
עז
אמנם לפענ"ד קושיא זו לק"מ דהנה כתבו התוס' בשם ר"ח הטעם שאין מצוה לדור בארץ ישראל בשביל שאין יכולין ליזהר, וטעם זה מספיק לסתם בני אדם שעלולין לחטאים ועונשין, אבל מי שהוא איש צדיק שיודעין בו שהוא זהיר וזירז בכל התו"כ ובמצות התלויות בארץ ואם ח"ו אירע לו איזה חטא הוא כל ימיו בתשובה אצלו לא שייך טעם זה דר"ח, דאדרבא בשביל שעומד בנסיון שמה ועובד ה' באמת באה"ק הוא מעלה גדולה שאין לשער ושכרו עד לאין קץ ואין סברא לומר שגם לאיש אשר אלה לו נתכווין הר"ח לומר שאין לו מצוה בדירתו בארץ ישראל, ואם נימא בדעת ר"ח דלא פלוג ועל הכל אמר שאין מצוה לדור בארץ ישראל יקשה יותר מר"ז שעבר ימים ונהרות בלא מברא לארץ ישראל ואמר דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה מי יימר דזכינא לה וע"כ שהוא זכות גדול לצדיקים עכ"פ ולא אמרינן בזה לא פלוג. וכן בהך ספרי שהביא בסה"מ להרמב"ן מאותן התנאים שבכו בבואם לחוצה לארץ ואמרו שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל המצות וזה היה אחר החורבן, דאף שכתבתי שאין משם ראיה שיש מצוה בעצם הישיבה בארץ ישראל, אבל על כל פנים הוא זכות גדול לעובדי ה' באמת מחמת חשיבות העבודה שאם כאשר הארכתי למעלה, והאיך אפשר לומר דר"ח כללא כייל שאין בזה זכות ומצוה לשוםו אדם בעולם וביד מלאכי סי' שנ"ח הביא דלא אמרינן לא פלוג אלא במילתא דהוי תנאי בי"ד ונתקן במנין בחכמי כל ישראל, אבל בתקנות הקהילות אז איכא למימר דלא נתקנה אותה תקנה אלא היכא דשייך אותו הטעם לבד, ומכש"כ בזה ךשלא נעשה שום תקנה אלא הר"ח ז"ל ראה זה מדעת עצמו בסתם בני אדם, בוודאי דאין לומר בזה לא פלוג בין גברא לגברא.
ובטו"ז או"ח ריש סי' ער"ה ובאהע"ז סי' קי"ט ס"ק י"ב כתב דלא אמרינן לא פלוג בין אדם לאדם אם אותו האדם אינו ראוי לגזירה זו וזה אף בגזירת חכמיםן, ומכש"כ בהך שאינו גזרה אלא דעת תורה של הר"ח ז"ל, ואין כל הענינים דומין זל"ז ואין לדמות הכל לבכור שהנהיגו להפקיע מן המצוה כמובן. ובנדרים למדין מקרא דטוב אשר לא תדור שמא תדור ולא תשלם כמבואר בגמ' חולין ד' ב' ונדרים ד' ט' וגם מה דהמקיימו נקרא רשע ילפינן מקרא כמבואר בנדרים ד' כ"ב דיליף חדלה חדלה ואעפי"כ לא בכל מילי דנדרים אמרו כן כמבואר ברמב"ם סוף ה' נדרים ובשו"ע יור"ד סי' ר"ג סעיף ז' דמי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח. ואף בסתם נדרים מבואר במדרשות במד"ר ובמד"ת ובילקוט פ' מטות שהאריכו שם באיסור נדרים ושבועות אף כשהוא אמת, ולינאי המלך נחרב ששים כרכים עבור שבועת אמת, ואעפי"כ סיימו דאם יש לך כל המדות האלה שמבואר בקרא את ה' אלקיך תירא אות תעבוד ובו תדבק אז ובשמו תשבע, ולא אמרינן לא פלוג בין גברא לגברא. ועכ"פ הר"ח ז"ל שנתן לשיטתו טעם וסברא שהוא אמת ברוב בני אדם אין לדמות לזה אינשי דמעלי דלא שייך בהו אותו הטעם.
אמנם מה שהר"ח כתב סתם שאין מצוה לדור בארץ ישראל ולא ביאר החילוק מתפרש היטב גם לפי דרך הנ"ל כי דברי התוס' האלו סובבים על הך דינא דכופין לעלות ומפסידין כתובתה ובזה דעת הר"ח דכיון דעפ"י הרוב באין לידי מכשול שאין יכולין ליזהר ולא הוי מצוה בכה"ג תו אין להבי"ד לעשות מעשה של כפי' בממון בזה דמי יוכל לידע מטמנותיו של חבירו אם ראוי הוא לאותה איצטלא לדור בארץ ישראל, ודבר המסור ללב לא נמסר לבי"ד שלמטה. ומה שסתם הדברים וכתב סתם שאין מצוה וכו' שאין אנו יכולין ליזהר וכו' כבר הבאתי דברי הב"י בסי' ש"כ שהעתיק דברי התוס' בבכורות ד' ג' שכתבו על הטלת מום הלשון אנו דלא בקיאינן והב"י שינה הלשון וכתב שאין רובא בקיאין, שכן דרכם ז"ל שכיון שהרוב הוא כן כתבו סתם אנו דלא בקיאין שדרכם לדבר על הרוב.