ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן עו
עו
והנה חשבתי עוד להתבונן בדברי המהרי"ט שמפשטות דבריו נראה שתשובת ר"ח שבמרדכי סותרת דברי התוס' וא"א שיתקיימו שניהם ואין לזה שום הבנה כאשר כתבתי למעלה והגם שחבל נביאים ובתוכם גם המבי"ט שהוא אביו ורבו של המהרי"ט לא סברי כוותי בזה שהביאו דברי המרדכי והתוס' שניהם יחד בלי שום עירעור ובוודאי דהעיקר כוותיה שלנגד המרובין כ"כ הוי דעת המהרי"ט דעת יחיד, מכל מקום צריך להבין דעת גדולים אף במקום שאין הלכה כוותייהו, ומבואר בגמ' עירובין דף י"ג ע"ב שב"ה היו שונין גם דברי ב"ש.
ונראה לפענ"ד עוד בענין זה דהנה הכה"ג באה"ע סי' ע"ה הגהות הב"י ס"ק כ"ח כתב מתוך טעם שנתן ר"ח הכהן ז"ל היה נראה דכמו שהדר בחוצה לארץ בזמן הזה ליכא מצוה לעלות לארץ ישראל, הוא הדין דמי שדר בארץ ישראל שיכול לצאת משם. אבל ראיתי להרב בעל תומת ישרים בסי' ס"ו כתב דאפילו לדעת רח"כ הדרים שם אינם יכולים לצאת, עכ"ל. הנה הכה"ג העתיק בסתם מהתומת ישרים שכתב לחלק לדעת הר"ח בין העולה לארץ ישראל ובין הדר שם אבל המעיין בפנים בספר תומת ישרים יראה שלא כתב חילוק זה אלא בדרך אפשר מחמת קושיא דבתחלה כתב דלדעת רח"כ צ"ל דמתני' נשנית בזמן הבית כמו שחלק זה מהר"ם כי היכי דלא תיקשי ירושלמי אגמרא, וכתב עוד דכל אותן המאמרים אשר באו בגמ' ובספרי הגדה שנראה מהם שמצוה לדור בארץ ישראל צ"ל לדעת רח"כ שהוא בזמן הבית ולא קשה ליה אלא מאותו המאמר דשלהי כתובות דההיא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה ואתא לקמיה דרב חנינא וכו' ובשביל קושיא זו כתב שאפשר משום שהיה דר בארץ ישראל ורוצה לצאת קאמר ולא אמר רח"כ על הדרים שם.
והנה מה דלא קשה ליה גם משאר מימרות שבש"ס שנאמרו אחר החורבן כמו הך מימרא שאין יוצאין מארץ ישראל במסכת בבא בתרא דף צ"א שהיא מימרא דרשב"י שהיה אחר החורבן, ובפרט שאח"כ בגמ' יש מימרא דאמוראי בזה דאמר רבה בב"ח משמיה דר' יוחנן לחלק בין פירות ביוקר או מעות ביוקר צ"ל דסובר דכ"ז אפשר לומר שבאו ללמוד ולבאר המימרות שנאמרו בזמן הבית כמו שמבואר בזבחים פ' ב"ש ד' מ"ה ע"א דפריך הילכתא למישחא א"ל אביי אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא היא, אלא דרוש וקבל שכר, הכי נמי דרוש וקבל שכר, הכי קאמינא לך הילכתא למה לי ופירש"י ז"ל שאין הקושיא אלא על אומרו לשון הלכה דמשמע קביעת הלכה להורות למעשה בדבר שאינו נוהג אבל למיגרס סתם ולהביא מחלוקת תורה היא ודרוש וקבל שכר. וע"כ י"ל גם בכל אלו המימרות שהוא דרוש וקבל שכר כמו כל סדר זבחים ולמעשה אינו נוהג בינינו. ובפרט שאנו מדברים פה מרח"כ דלשיטתו אין קושיא אף היכא שאמר הלכתא כמ"ש התוס' בזבחים ד' מ"ה ד"ה הילכתא בשם רח"כ דלא פריך הילכתא למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי שגם עושה איסור יעיי"ש, וא"כ לשיטתו אין קושיא אף אם אומר קביעת הלכה בדבר שאינו נוהג בזמן הזה, ומכש"כ כשנאמרו המימרות בסתמא. אלא מהך מימרא דההוא גברא דאתא לקמיה דר"ח ושאל אותו למעשה והשיב לו שזה קאי על אותו הזמן לכן לא מצא על קושיא זו תי', אלא שאפשר לחלק שלא אמר רח"כ על הדרים בארץ ישראל.