על הגאולה ועל התמורה/ס
ואמרינן בפ' הקומץ (מנחות כט:) מפני מה נברא העולם הזה בה"א, מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יוצא (פירש"י הרוצה לצאת ממנו לתרבות רעה יוצא) מאי טעמא תליא כרעיה דה"א, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה, וליעיילוהו בהך, לא מיסתייעא מילתא (פירש"י וליעיילוהו בהך, פתח תחתון דנפק ביה, ומשני, לא מסתייעא מילתא, דהבא לטהר בעי סיועא מפני יצר הרע, הלכך עבדי ליה סיוע פתח יתירה), וכדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיכ (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו. וכעין זה דרשו ז"ל במס' שבת (קד.) מאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה עיי"ש.
וכתב המהרש"א ז"ל בפרק הקומץ (חידושי אגדות שם, ד"ה לא מסתייעא) על פי המבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים (עי' פ"ד) כי החוטא אחר שחטא אי אפשר לו לשוב ולטהר נפשו שלימה עד אשר ירחיק עצמו לצד אחר, ומשם יכנס למקום טהרה וכו', ועל כן אמרו, כי הבא ליטהר הוא שיצא כבר וכו' ונטמא, ועתה כשבא לחזור ולשוב, ואי אפשר לו באותו צד דלא מסתייעא כדקאמר, על כן צריך לסובבו לצד אחר, לפתח קטן אשר שם (וכמו שכתב רש"י ז"ל, עבדי ליה סיוע פתח יתירא). אבל הבא ליטמא, ועומד במקום טהרה ורוצה לצאת, יש לו פתחים הרבה וכו' ואין צריך סיוע וכו', עיי"ש.
עכ"פ מבואר עד כמה כוחה של הבא לטמא פותחין לו, וכמו שפי' רש"י במנחות, הוא יליץ, הקב"ה יליץ אותו, כלומר פותח לו להיות לץ, עכ"ל. ואי אפשר לו לצאת מאותו פתח לחזור ולשוב, אלא צריך סיוע מן השמים לסובבו לצד אחר, שיתרחק מקצה אל הקצה מדרך שעמד שם.
ומעתה, לענינינו, אלו המסמין העינים ומפרסמים דברים בדויים שנתרבו בעלי תשובה, אין הדעת סובלתן, כי איך יקרא לזה בגדר תשובה אם עדיין ראשו ורובו מלא מפה אל פה בדיעות המינות והציונות ומשתתף ומתחבר אליהם, ואין כל זה אלא דברי שחוק והיתול וסמיות עינים, ומדרכי הסתת היצר.