ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מג

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־14:45, 21 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "מג הנה בגמ' ב"מ דף קט"ו פלוגתא דר"י ור"ש אם דרשינן טעמא דקרא ולר"י לא דרשינן טעמא דקרא והקשו מהך דלא ירבה לו נשים ותירצו לעולם ר"י לא דרש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש קרא ולא יסיר. ומבואר בזה דהיכא דהעטם מפורש בקרא אף לר"י דרשינן טעמא דקרא. ובישוב ארץ ישראל איכא כ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מג

הנה בגמ' ב"מ דף קט"ו פלוגתא דר"י ור"ש אם דרשינן טעמא דקרא ולר"י לא דרשינן טעמא דקרא והקשו מהך דלא ירבה לו נשים ותירצו לעולם ר"י לא דרש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש קרא ולא יסיר. ומבואר בזה דהיכא דהעטם מפורש בקרא אף לר"י דרשינן טעמא דקרא. ובישוב ארץ ישראל איכא כמה קראי דמפורש בהדיא שתלוי רק בקיום התורה כמו שאה"כ ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. ובמכילתא ס' יתרו מסכתא דוישמע פ"ב שלשה דברים ניתנו על תנאי ארץ ישראל וביהמ"ק ומלכות בית דוד, ארץ ישראל מנין שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם וגו' והובא זה גם בילקוט שמעוני מלכים רמז ק"ע, ובמדרש תנחומא ובתנדב"א א"ר פ' י"א איתא כשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינם ראוין באותה שעה ביקש הקב"ה להחריב את כל העולם כולו אמר הקבו'ה לא נתתי לאלו ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ. ובגמ' ב"ב דף קי"ז ע"א גבי חלוקת הארץ הביא הרשב"ם שם ד"ה כאלה את לשון הספרי שכתב מה ת"ל לאלה תחלק הארץ לפני כשרים וקדושים, כלומר לאפוקי רשעים שבהן שלא הי' להן חלק בה, והרי שהכ' מיעט בפי' שרשעים אין להם חלק בארץ. וכן הוא בספרי פ' עקב סוף פיסקא ל"ח עה"כ לא כארץ מצרים היא, הפריש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות ביאת ארץ ישראל חובה, ארץ מצרים בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה, וכן הוא אומר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, עכ"ל. ובתו"כ סוף פ' קדושים עה"כ ולא תקיא אתכם הארץ וגו' ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ אינה מקיימת עוברי עבירה, משלו משל למה"ד לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, לכך נאמר ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם עכ"ל. ועי' רמב"ן פ' שופטים בפ' ואם ירחיב וגו' ונתן לך את כל הארץ וגו' כי תשמור את כל המצוה הזאת וגו' ונתקשה שם הרמב"ן במה שהתנה הכ' על נתינת השלש עממין כי תשמור לעשותה שדבר ברור הוא כי השבעה גוים עצמם לא ירשו אותם בעברם על התורה כאשר אמר פעמים רבים למען אשר תבוא אל הארץ כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת ומה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם ועיי"ש מה שתי' כי לירושת השלשה עמים האלה צריך זכותים יותר אשר כל ישראל כולם יקיימו התורה כולה מאהבה. ובאוה"ח הק' ביאר שזה אם יקיימו כולם מאהבה לא מיראה בלבד. והרמב"ן בפ' ואתחנן בפסוק בכל לבבך כתב באמצע הדברים וז"ל ואשר אמר להם משה תמיד למען ייטב לך וגו' ולמען תחיון ובאתם וירישתם את הארץ יזהירם ביראה ע"ד התוכחות לומר שאם יחטאו לא יירשו את הארץ או לא יאריכו ימים עלי' עכ"ל. ועכ"פ מבואר שגם בארץ ז' עממין שהוא ארץ ישראל של עכשיו יש כמה קראי בתורה שתלוי רק בשמירת כל התורה כולה.

ובגמרא סנהדרין דף צ"א ע"א כשבאו בני אפריקא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב ארץ כנען לגבולותי' וכו' אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם וכו' אמר להם מהיכן אתם מביאים ראי' אמרו לו מן התורה, אמר להם אף אני לא אביא אלא מן התורה שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי, ונתקשה שם במהרש"א דכיון דבני אפריקא היו באים בראי' מה"ת מדכתיב בה ארץ כנען לגבולותי' ע"כ יאמינו במה שכתוב בתורה וא"כ אין להם פתחון פה כלל דכמה כתובים שהקב"ה נתן לישראל ארץ ז' עממין. ותי' המהרש"א ז"ל דכיון שהי' המעשה הזה בתחלת בית שני כי אלכסנדרוס הי' בזמן שמעון הצדיק ותמיד מיום חורבן בית הראשון היתה ידם תקיפה עלינו בתחלה יד כשדים ואח"כ יד מלכי פרס ומדי ואח"כ יד מלכות יון ומוקדן והי' טענת בני אפריקא על פי דברי התורה דכיון דכבר אתם עשיתם כמונו כחטאת כל הגוים אשר סביבותיכם וקאה אתכם הארץ בחורבן בית ראשון ועד היום הזה אתם בחטאתכם ובעונש הזה שיד אוה"ע תקיפה עליכם ולא טובים אתם מאתנו, יעיי"ש, שהאריך, ותמצית הדברים שאף דאיכא כמה קראי בתורה שארץ ישראל ניתנה לישראל מ"מ כשיש חטאים בישראל אין להם טענה מכל אלו הקראי כי גם זה מבואר בתורה שאין נתינת הארץ אלא בתנאי של שמירת התורה וכאשר הבאתי לעיל מכמה מקומות.

ובזוה"ק פ' ויקהל דף קנ"ח ע"א כתב וז"ל אמר ר"א כתיב מן היום אשר הוצאתי את עמו את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד וגו' לבנות בית להיות שמי שם, האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה דכתיב לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד מאי האי עם האי ואבחר בירושלים מיבעי' לי' אלא כד קוב"ה אית רעותא קמי' למיבני קרתא אסתכל בקדמייתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא ולבתר בני קרתא ואייתי לעמא בי' הה"ד לא בחרתי בעיר עד דאסתכלנא בדוד למיהוי רעיא על ישראל בגין דמתא וכל בני מתא כולהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא, אי רעיא איהו טובא טב לי' טב למתא טב לעמא, ואי רעיא איהו בישא ווי לי' ווי למתא ווי לעמא עכ"ל. ומבואר בזה בזוה"ק פירושא דהך קרא שלא בחר ד' בירושלים שישבו ישראל שמה אלא כשיש שם מנהיגים טובים שעל ידם מתנהגים העם בדרך הטוב אבל לא כשיש שם מנהיגים לא טובים דממילא גם העם אחריהם אינם הולכים בדרך הטובה ואיז לא בחר ה' בירושלים לישיבת ישראל שמה.

ובאוה"ח הק' פ' בחקותי עה"כ והארץ תעזב וגו' כתב ע"ד אומרם ז"ל על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי ואז"ל דבר זה נשאלה וכו' עד שבא הקב"ה ופירשה ויאמר ה' על עזבם את תורתי פי' השאלה היא שאם ישראל חטאו ארץ מה חטאה שהי"ל לבע"ד ליפרע מהם ולא תיחרב הארץ וחורבתה היא ביציאת בני' מתוכה ויבואו בה ערל וטמא שהיא אבדן הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכו' כי לצד שאין תורה אין חשק לארץ בישיבתם בה, עכ"ל.

והכתוב צ"ו ביחזקאל ל"ג כ"ה על הדם תאכלו וגו' והארץ תירשו ופירש"י ז"ל בתמי' אם נצטוויתם אין אתם שומרים. ולשון הרד"ק בתמי' איך תירשו את הארץ ותעשו אלה המעשים שאינה טבע הארץ. והרי שהכתוב מתמי' האיך יעלה על הדעת שיהי' ארץ ישראל לישראל בלי קיום התוה"ק. ועכ"פ נתבאר מכמה מקומות שהרבה כתובים מפורשים שישיבת ארץ ישראל הוא בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, ובלי תורה ומצות אין רצון השי"ת שישבו ישראל בארץ ישראל, ובכה"ג וודאי דדרשינן טעמא דקרא שלא צוה הקב"ה מעולם לישב בארץ ישראל אלא במי ששומר כהתו"כ, אבל העוברי עבירות ר"ל לא נכנסו כלל בגדר מצוה זו כי לא צוה הקב"ה מה שהוא נגד רצונו ית"ש ואין בישיבתם של אלו שמה שום סרך מצוה אבל עבירות גדולות בידם ע"י ישיבתם שמה כמו שנתבאר לעיל.