ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן סח
סח
והנה נראה מלשון המהרי"ט והשלה"ק שלא היה דבר קשה בזמנם לקיים מצות התלויות בארץ, אמנם מלשון המבי"ט שכתב ואנן נקטינן דלא כר"ח בהך מילתא ורמינן אנפשין למיתי לארץ ישראל לאצטעורי בה טפי ולפום צערא אגרא. בלשון זה מבואר שגם הוא ז"ל ראה בדורו שלא בנקל הוא לעמוד בדבר אלא בצערא טפי. ואולי לאו כל הזמנים שווין. ועכ"פ אם הר"ח ראה בדורו שהוא ענין הבא בצערא טפי וודאי שיש בזה נסיונות ואין זה תימה כ"כ אם דעת הר"ח הוא שלא להביא עצמו לידי נסיון כמו שאנו מתפללין בכל יום ואל תביאנו לידי נסיון.
אבל יותר אפשר לבאר בכוונתו העמוקה כי דברי הראשונים כוללים הרבה ענינים במלות קצרות. והנה ז"ל: והי' אומר ר"ח דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם. ולכאורה אינו מובן דכיון דהתחיל לומר דיש כמה מצות התלויות בארץ למה האריך עוד לומר וכמה עונשין, הכי לא ידעינן שאם עוברין על המצות יש עונשין, ואם לומר שהעונשין שעל מצות התלויות בארץ חמורין יותר מבשאר עבירות זה אינו שהרי יש בין שאר עבירות שאינם תלויות בארץ שחמורין יותר כמו ע"ז ושבת וחה"ש וכדומה. והאמת שצדיקים מתייראין יותר מן העבירות עצמן ממה שמתיראין מהעונש, ואמרו ז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרון ומה לו להזכיר העונשין.
ונראה לפענ"ד שלא על מצות התלויות בארץ בלבד סובבין דבריו אלא גם על כל התורה כולה אף על אותן המצות והאיסורין שמצווין בהם גם בחוצה לארץ מכל מקום בארץ ישראל העונשין חמורין יותר כמ"ש הרמב"ן דלא נענשו סדום ככה אלא בשביל שהיו בארץ ישראל, גם הכותים כשהיו בארצם לא נענשו אלא כשבאו לארץ ישראל ועשו כמעשיהם נענשו כ"כ, ולכן הזהיר הקב"ה את ישראל טרם בואם לארץ בלשון כמהפכת סדום שזהו לאות לבני ישראל ליזהר בארץ ישראל טפי, והאריך בזה הרמב"ן כנודע. וע"כ אמר בזה הר"ח שני ענינים שקשה יותר בארץ ישראל, האחד בשביל מצות התלויות בארץ והוסיף עוד לומר וכמה עונשין שבזה כלל כל התו"כ שעל הכל יש כמה עונשין יותר בארץ ישראל מבחוצה לארץ. וכתב בתו"ח ב"ק ד' פ"ז על אמרם גדול המצווה ועושה לפי שהיצה"ר מתגרה טפי במצוה כדי להכשילו לכך שכרו יותר גדול וא"כ בארץ ישראל ששם עיקר הציווי כמ"ש הרמב"ן והמכשול יותר גדול אם אינו מקיים מתגרה היצה"ר טפי.
ובזה הבנתי מ"ש הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות מאמר חק"ד חלק ב' פ' ז' וז"ל יובן לפי הדרך הראשון פשט אמתי נכון וברור בפסוק יגער ה' בך הבוחר בירושלים אשר כי ראוי ומחויב שיתמה השטן מגערה ראשונה בכלל ומגערה אחרונה בפרט על היות השטן בוחר להתגבר כנגד הפכו בירושלים עיר הצדק קריה נאמנה. ופי' בזה המפרש יד יהודה דכתיב בפסוק ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים שלפי דברי המפו' מלת הבוחר מחובר עם ה' כאלו כתיב יגער ה' הבוחר בירושלים בך והוא דוחק שמלבד שהמקרא מסורס יקשה ג"כ מה טעם לתאר הבוחר בירושלים לכאן, וע"כ נראה להרב לחברו כפשוטו, והכוונה יגער ה' בך השטן על היתו בוחר בירושלים יעיי"ש. וחזינן בזה שהשטן הוא הבוחר בירושלים. ולפי הנ"ל מובן שכמו שבוחר יותר להתגברות במצווה ועושה יען שרוצה להכשילו כמו כן בוחר יותר בארץ ישראל ובירושלים שהציווי שם חזק יותר והמכשול יותר גדול ובוודאי מי שמתגבר שם על יצרו ונזהר מכל חטא ומצטער טובא להתגבר על יצרו לפום צערא אגרא ושכרו יותר גדול. אמנם בעו"ה סתם בני אדם אף המוחזקים בכשרות עלולים לחטוא כמו שאומרים בווידוים אנו מלאי עון, ואמרו חז"ל ב"ב ד' קס"ה ע"א רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשה"ר וכתב הרמב"ם בפ' כ"ב מה' איסורי ביאה הל' י"ט אין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאיןבהן פרוצין בעריות, ולכן אמרו חז"ל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא כמ"ש המהרש"א שהעבירות מרובין וקרוב להפסד יותר מלשכר זולת בצדיקים שטוב להם וטוב לעולם כמ"ש התוס'. ועכ"פ אין קושיא על הר"ח במ"ש שקשה ליזהר.