ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן סד
סד
וכתב היד אפרים סי' תקס"ח בענין סעודת חינוך הבית אם הוי סעודת מצוה דבירושלמי סוטה איתא יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאין מצוה לחנכו, וכתב בקרבן העדה דמכאן שמעינן דסעודת חינוך בית בחוצה לארץ לאו מצוה הוא וסיים ע"ז ביד אפרים ואפשר דדוקא בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן אז אין מצוה בחוצה לארץ שהרי אמרו כל הדר בחוצה לארץ דומה וכו' משא"כ בזה הזמן דר"י אמר כל העולה מבבל וכו' ודעת כמה פוסקים דעכ"פ אין מצוה לעלות לארץ ישראל שפיר י"ל כמ"ש שם שיש בזה מצוה ועיי"ש. הנה מבואר בדבריו שיטה זו דדעת כ"פ דיש לחלק דעכשיו אין מצוה בעליה לארץ ישראל כי אם בזמן שישראל שרויין על אדמתן שמזה דן שאין ראיה מירושלמי על זמן הזה שאין סעודת חינוך הבית בחוצה לארץ מצוה. גם כתב בסתם שמה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ דומה וכו' אין זה אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן לא עכשיו, וכבר הארכתי בזה למעלה שזהו דעת רש"י והרמב"ם והוא דלא כהרמב"ן. ועכ"פ אנו רואים ביד אפרים שבנה יסוד על אותן הפוסקים שסברי לחלק במצות ישוב ארץ ישראל בין זמן הבית לזמן הזה, והב"ש בסי' ע"ה הביא שיטת הר"ם שמחלק בין זמן הבית לזמן הזה בסתמא, ונראה שסובר כן להלכה. ומה שהקשה עליו באבני נזר מה' עבדים כבר הארכתי במאמר ג' שבועות דלא קשה מידי ושכן מבואר בקרבנן נתנאל דיש חילוק בין אשה לעבד. ובעבד גם הר"ם והר"ח מודי. והיוצא לנו מזה שהיא שיטה ג' דבזמן הבית סברי כהרמב"ם דיש מצוה דאורייתא בישוב ארץ ישראל אבל בזמן הזה אין מצוה דאורייתא אבל עדיין יש קצת מצוה או שהיא מדרבנן כמ"ש הרשב"ש והכנה"ג או שהוא בשביל שצריך להדר אחר מצות התלויות בארץ חחשיבות העבודה שבשם מחמת קדושת המקום. ועכ"פ יש בזה מצוה מדחזינן דהכל מעלין לארץ ישראל.
שוב ראיתי בשו"ת האלף לך שלמה מהגאון מהרש"ק ז"ל באהע"ז סי' ק"ו שהביא דברי הרמב"ן עה"ת שמחמת שיש מ"ע לישב בארץ ישראל לכן יכול הבעל לכוף לאשתו והאשה לבעלה ללכת לארץ ישראל בשביל מ"ע זו וכתב ע"ז דכיון דמבואר מהרמב"ן שדוקא מכח מ"ע יכול הבעל לכוף לאשתו והנה מ"ע זו משמע דלא חל רק בעת שישראל שרוין על אדמתם שכך נאמר וירשתם אותה וישבתם בה ולפי"ז בזמן הזה ליתא להאי מ"ע כלל וא"כ תו אין הבעל יכול לכוף לאשתו, ומזה מוכח דהרמב"ן ס"ל כדעת המרדכי הוא באהע"ז סי' ע"ה יעיי"ש עכ"ל. וזה תמוה שהרי בספר המצות כתב הרמב"ן ז"ל בפי' שלדעתו שייך מצוה זו אף בזמן הגלות, ודברי המהרש"ק אפשר להעמיס בדבריו שעה"ת אבל הוא נסתר מדבריו שבסה"מ. ובעיקר מ"ש שאינו חל מ"ע זו של ישוב ארץ ישראל אלא בזמן שישראל שרוין על אדמתן כבר נתבאר שכן דעת כמה ראשונים וגדולי האחרונים ז"ל אבל אין כן דעת הרמב"ן. גם במ"ש דהך דינא דהכל מעלין תלוי אם יש מ"ע בישיבה כבר כתבתי שיש סתירה גדולה ע"ז מהך דאמרו גם הכל מעלין לירושלים וכתבתי מזה באורך. אמנם זה ודאי אמת ויציב שהרבה ראשונים וגדולי האחרונים סברי חילוק זה שבזמן הבית יש מצות עשה בישוב ארץ ישראל ולא בזמן הגלות כאשר הבאתי דבריהם ויתבאר עוד להלן שיטה זו באורך בטוב טעם ודעת בס"ד.