ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן נח
נח
ובשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ו שהחזיק טובא במצוה זו של ישוב ארץ ישראל וכתב שהוא מ"ע דאורייתא גם בזמן הזה והיא מ"ע חמורה לדעתו ז"ל כאשר האריך שם ומ"מ כתב אח"כ שאם אין לו שם מקום מוכן ומזומן להיות מצוי לו שם פרנסה בריווח לא יסע לארץ ישראל, והביא ע"ז מכמה ראשונים דכל שאין לו שם פרנסה מוכנת מעבירו על דעתו ועל דעת קונו והלא יוצאין מארץ ישראל לחוצה לארץ ללמוד תורה וסיים לבסוף שעכ"פ אלו הנוסעים לשם וצריכין עי"כ להתפרנס מן הצדקה ואלו הי' בחוצה לארץ היו יכולים להתפרנס ממעשה ידיהם לא טוב עושין כי גדול הנהנה מיגיע כפו אלא שאח"כ כתב שצריכין להתיישב בזה ואין לו בו הכרע יעיי"ש. ומבואר בזה שאף שהחמיר טובא במצות ישוב ארץ ישראל וחושבי למ"ע חמורה מדאורייתא מ"מ אינו דוחה את החשיבות של הנהנה מיגיע כפו.
ובכתבי הקודש של מרן הקדוש ר"מ מוויטעבסק זלה"ה שהי' דר בארץ ישראל וכתב במכתביו שנדפסו בספר ליקוטי אמרים מכתב ב' שהשיב לשואליו ששאלו אותו אם ליסע לארץ ישראל וזל"ק אחרי ראותי גיה"ק ומשם ניכר האמת שתשוקתם אל האמת ויודעים ומכירים חסרונם ומחמת הנ"ל רוצים לעקור סיכי ולרהוט ולבוא אל אה"ק ממש הם רוצים לכבוש האש בתבן כי בכאן טירדת הפרנסה מטרידה עד למאוד ובפרט במילתא דתלי' בי' טפלי אם לא שיש ביכולת בידם להניח כמה מאות אדומים אצל בטוחים גדולים באיזה קהלה בכדי שישלחו להם הריווח מדי שנה בשנה תמידין כסדרן ולהתפרנס מן הריווח ההוא אזי באמת הי' טוב למאוד ואם אין יכולת בידם כנ"ל אזי עצתי לטובתם שיניחו מחשבה זאת ויחליטו בדעתם לישב במקומם והשי"ת יהי' בעזרם עכלה"ק. והרי שאף אלו שהעיד עליהם הקדוש שהי' תשוקתם ליסע לאה"ק עבור תשוקתם אל האמת ויהיו מסתופפים שם בצל רבם הקדוש ישראל ואעפי"כ בעבור טירדת הפרנסה שבשם כתב אליהם שבנסיעתם לארץ ישראל מכבים האש בתבן והחליט שאין זה לטובה, זולת אם יש להם סכום רב שהפרנסה בטוחה בכל שנה מהריווח אזי ראה לטובה שיהיו אתו עמו באה"ק, לא זולת. וחזינן לדעתו הגדולה החלטה זו שבדעת הפוסקים שאין ליסע לארץ ישראל אא"כ הפרנסה בטוחה שם. וכן הוא אף בגדולים מאנשי מעשה שהכירם ויודעם הה"ק ז"ל שכוונתם ליסע אך בשביל האמת מ"מ אין לסמוך על תשוקה זו בשביל נסיון הפרנסה וקרא עליהם שבנסיעה לארץ ישראל מכבים האש בתבן ומי כמוהו מורה, בפרט בזמנינו בחולשת הדור בכח האמת ושאר ענינים.
ובגמ' ב"ב ד' צ"א גבי אין יוצאין מארץ ישראל לחוצה לארץ אא"כ עמדו סאתים בסלע אמרינן שם ע"ב אר"י לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר אפילו עמדו ארבע סאין בסלע יוצאין ופירש"י ז"ל מעות ביוקר שהפרקמטיא זולה מאוד יוצאין, ומזה משמע דלא מיירי שם בש"ס אלא מאותן שיכולין להתפרנס שם מפרקמטיא או מלאכה וכדומה אבל אם יצטרך ע"י ישיבתו שם להתפרנס ממתנת בו"ד מזה לא דברו שם בש"ס שיהיה איסור לצאת כדברי המעיל צדקה שי"ל דלהנות מיגיע כפו חשיב טפי ממצוה זו של ישוב ארץ ישראל. והמעיל צדקה כתב בתחלה סתם שאם ע"י ישיבתו בארץ ישראל יצטרך למתנת בו"ד לא טוב עושה בנסיעתו לארץ ישראל, ואח"כ כתב שצריך להתיישב בדבר ואין לו הכרע.
אמנם החת"ס באה"ע ח"א סי' קל"ב לא העתיק מהמעיל צדקה אלא לשון זה שכתב שלא טוב עושה בנסיעתו לארץ ישראל אם יצטרך עי"ז למתנת בו"ד וע"ז סיים שמתקו דבריו לחיך ולא העתיק כלל מה שכתב אח"כ שצריך להתיישב ואין לו הכרע ומשמע מזה שהחת"ס הכריע כן בהחלט. ובמ"ש המעיל צדקה שאם אין לו בארץ ישראל פרנסה מוכנת ויש חשש עניות אין לו לנסוע לארץ ישראל זה הביא המעיל צדקה מכמה ראשונים שמפורש יוצא כן בדבריהם אף אותן שהפליגו מאוד בגודל חשיבת מצות ישוב ארץ ישראל ולא נמצא שום חולק ע"ז לא בראשונים ולא בגדולי האחרונים.