ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן נג
נג
וכיו"ב מצינו גם במדת השלו' לרשעים שאמרו במס' דרך ארץ זוטא פ' ט' גדול השלום שאפילו עובדים ע"ז ויש שלום ביניהם וכו' שנאמר חיבור עצבים אפרים הנח לו, וכן כתב רש"י ז"ל בפ' נח בדור הפלגה עה"כ ומשם הפיצם למד שאין להם חלק לעוה"ב, וכי איזה קשה של דור המבול או של דור הפלגה אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם, אלא שדור המבול היו גזלנים והיה מריבה ביניהם לכך נאבדו ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת ודברים אחדים למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום עכ"ל. ונראה לכאורה שהיא טובה לרשעים אם יש להם שלום, וקשה טובא הלא מבואר במשנה סנהדרין דף ע"א ע"ב פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם, ופירש"י ז"ל שע"י הפיזור שנפרדין זה מזה אין יכולין להועץ עצה רעה ולסייע זא"ז. עכ"פ מבואר שרעה גדולה להם ולהעולם אם יש שלום ביניהם שמסייעים זא"ז להחריב העולם, ודהע"ה התפלל ע"ז יתפרדו כל פועלי און, ובפרט בפושטים יד בעיקר כמו בדור הפלגה אמרו חז"ל במס' שבת ד' קע"ז על המינים שמטילין איבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט.
ובס' חרדים פ"ד אות מ"ב כתב קודם המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהי' כקרח וכעדתו, ושוב אח"כ באות מ"כ כתב מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים עלדרך לא טוב הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם ועובר בלאו שנאמר ולא תשא עליו חטא. והרי שהחמיר יותר במי שאינו מחזיק במחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב ממי שהוא מחזיק במחלוקת במקום שאין צורך אף שוודאי להחזיק במחלוקת במקום שאין צורך הוא עון פלילי ונורא מאוד כי גדול השלום כנודע, מ"מ למנוע ממחלוקת על המתייצבים על דרך לא טוב גרע יותר. ועכ"פ זה וודאי שרעה גדולה ומרה הוא שלום הרשעים אלא שמה שאמר שניצלו דור הפלגה ועובדי ע"ז ע"י השלום שביניהם הוא בשביל שעצת השלום היא מדה טובה לכן מקבלין גם הרשעים עי"ז גמול בעוה"ז ולבסוף גם אותו הגמול בעצמו שקבלו הוא לרעה גדולה להם כי ע"י אותו הגמול יש להם כח וחיזוק יותר לעשות חורבנות, והוא ע"ד ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו מעוה"ב כאשר הבאתי לעיל כמה ענינים כיו"ב.
ומביאים מדרש פליאה אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים. ובדמש"א פ' בהעלותך נדחק ליישב זה. ולפענ"ד הדברים ברורים כפשוטן שאם זוכין שהקב"ה מונע מן הרשעים השלום בזה מציל אותם ואת כל העולם כולו מהרעות שיכולין ח"ו לבוא ע"י השלו' שביניהם והוי זה וודאי אהבה גם לרשעים. שוב ראיתי שכיוונתי בזה לדעת הגדול החיד"א זלה"ה בספרו כסא רחמים בפירושו למסכת אדר"נ פ' י"ב שכתב כעין זה וז"ל אמרו רז"ל אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים, והוא תמוה, ולפי פשוטו יאמר נא דכשהרשעים באגודה אחת יכולים להחריב העולם ולעשות עבירות גדולות וברוב רחמיו לא יהיה שלום ביניהם ובזה ימעטו העונות, וז"ש מכאן שהקב"ה אוהב את תהרשעים שמפרידם וזהו לטוב להם שלא יהיה להם כ"כ עונות, עכ"ל. וגם בדור הפלגה שהי' להם הצלחה יען שהיו שפה אחת ודברים אחדים כמו שהבאתי לעיל מפירש"י ז"ל אבל הקב"ה עשה פירוד ביניהם והפיצם וביטל מהם אותו המדה טובה ועי"ז חדלו מלהחריב עוד והיה הפירוד שביניהם טובה גדולה להם ולכל העולם כולו.
ומובן בזה מה שאמר מרע"ה בפ' קרח על דתן ואבירם אל תפן אל מנחתם ומביא רש"י ז"ל מהמדרש שאמר יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו, וכתב באוה"ח הק' שהכוונה בזה לצד שאין לך אדם שאין בידו מצות ומע"ט וכבר קדם לנו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואפילו של רשעים וצא ולמד מפסיעותיו של אותו רשע אשר ע"כ חש משה שתעמוד להם איזה מצוה שבידם, לזה בקש מה' אל תפן אל מנחתם פי' אפילו זכות שכבר הגיעה מנחה לה' לא יפן לה ולא יביט אליה וכ"ז הוא מטעם הנ"ל שאם יעמוד להם איזה זכות עדיין יוכלו לעמוד ברשעתם שהיא תקלה גדולה להם ולישראל.