ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מט
מט
הנה כי כן הוא בכל מצות התוה"ק שמוטל על כל איש ישראל לקיימם אין חילוק בין גברא לגברא אבל במצות ישיבת ארץ ישראל שכבר הבאתי דאף המפליגים טובא בחשיבת מצוה זו מ"מ תנאי התנו שאינו אלא בשומרי תורה וזהירין מכל חטא ופשע ע"ז נתתי טעם לשבח שטעמם ונימוקם מפורש בתוה"ק ודרשינן טעמא דקרא. גם חזינן בגמרא חולין דף ק"מ דא"א לאוקמי' בציפורי עיר הנדחת לשילוח דלא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש"י ז"ל דפשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שילוח היא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסיר ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותה לאחר זמן, וכבר ביארו בזה דאף שוודאי כל מה שיהיו צדין אח"כ יהי' היתר גמור עפ"י הלכה דכל דפריש מרובא פריש, גם אולי לא יבוא כלל אותו הציפור ליד ישראל מ"מ כיון דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי זה המשלח הציפור שאפשר שיבוא עי"ז ליד ישראל שלח לתקלה והוי הוכחה שלא אמרה התוה"ק מצוה בכה"ג שאפשר לבוא לידי תקלה, ומכש"כ בזה שעלול לחטוא שזה תקלה גדולה ליושב בארץ ישראל שהעבירות שם חמורין הרבה יותר, ובפרט במי שעונותיו מרובין מזכיותיו גם הוא מטמא את הארץ שמסלק שכינה מישראל והוי תקלה גדולה לכלל ישראל בכה"ג בוודאי לא אמרה התוה"ק שהיא מצוה מה שמביא תקלה גדולה לו ולכל ישראל, וגם זה הוכחה ברורה דהמצוה היא רק בתנאי של שמירת התוה"ק כנז"ל.
ובשל"ה הק' בשער האותיות אות קדושה כאשר התחיל לדבר במצות התלויות בארץ כתב וז"ל והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים תובב"א היא שנת השמינה ורבים מישובי אה"ק רצו לפטור עצמם מחמת הדוחק הגדול שהי' ערב שביעית רעב במדינה ולא הי' סיפק בידם לאכול דבר יום ביומו ק"ו להכין איזה ענינים בביתם על שנת השביעית ואמרו שינויי דחיקי ואני דנתי עם עצמי וחשבתי בלבבי אני מחויב לקיים יותר מהם ואפילו למכור גלימא דעל כתפאי כי יאמר לי הקב"ה למה באת ממקום שהיית פטור מזה ובאת למקום החיוב, ועתה במקום החיוב תעזוב המצוה הזה מדוע באת לטמא את ארצי, בשלמא הדרים שם אין עונשם גדול כ"כ. ועוד כל הנוסע לארץ הקדושה נוסע בשביל לקדש את עצמו ולקיים המצות אשר שמה וכו' עכ"ל יעיי"ש. והנה לא הזכיר מה הי' הקולא שהקילו בזה דוודאי לא מיירי באופן שלא הי' שום היתר דאטו ברשיעי עסקינן העוברים במזיד על דבר שאין לו שום היתר ומה לו להאריך בזה שהוא מחויב יותר מהם וכי ס"ד שיהי' מותר ח"ו להיות רשע וע"כ דמיירי באופן שהי' דרך היתר אלא שהי' היתר דחוק בעיניו כאשר כתב שהי' שנויי דחוק ועכ"פ סיים שם על הבא מחוצה לארץ לארץ ישראל ומקיל שם אומר לו הקב"ה למה באת ממקום שהיית פטור ובאת למקום החיוב ומדוע באת לטמא את ארצי. והרי שאין לאלו חיוב לבוא אלא אדרבא הקב"ה אומר לו למה באת. גם סיים אח"כ שכל הנוסע לארץ הקדושה נוסע בשביל לקדש את עצמו ולקיים המצות אשר שמה, והרי שכללא היא בעיניו ז"ל שאינו נוסע לסם אלא הבא לקדש את עצמו ולקיים המצות. ואף שכתב אח"כ שהיא מ"ע מ"מ אין זה אלא בהבא להתקדש וקדוש יאמר לו ולכן סיימו בחרדים ובשל"ה הק' בסוף המאמר שכל איש יחרד בבואו לארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהי' בחוצה לארץ, והנה לא דברו מאותן שלא הי' להם י"ש כלל בחוצה לארץ כי לא שייך לומר כפלי כפלים על דבר שאין בו כלל, אבל לא דברו אלא מאותן שהיו יראי השם גם בחוצה לארץ ועל אלו אמר שבארץ ישראל צריך להיות הי"ש כפל כפלים וכל מה שהפליגו בשבח יושבי הארץ ובמצות ישיבתה בה לא דברו אלא ביראי השם האמיתים אשר זעירין אינון בדורינו בעו"ה. וז"ב לכל הדעות כאשר יתבאר עוד להלן בביאור יותר.