ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מה

מה

והנה לא הבנתי לכאורה מאה"כ בישעי' א' י"ב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ופירש"י ז"ל לרמוס את חצרי אחרי שאין לבבכם שלם עמי. והרד"ק כתב ע"ז בשלש רגלים זו הראי' מי בקש זאת מידכם שתבואו לפני ותמרו את דברי איני חושב לכם זה לכבוד אלא לבזיון שתרמסו חצרי יעיי"ש. ואינו מובן לכאורה דכיון דבמצות ראי' אינו מוזכר שום טעם בקרא א"כ הכל חייבין בראי', ואף לדברי הרד"ק שאינו לכבוד אלא לבזיון, וכי מוזכר בקרא שהטעם הוא בשביל כבוד, הלא בטעם שאינו מפורש בקרא לא דרשינן טעמא דקרא ואנחנו לא נדע טעמו של יוצר בראשית ב"ה למה צוה כך, וכבר כתב הרמב"ם בה' נשיאת כפים דבמצוה שהיא על כאו"א אין אומרים אף לרשע מנע מן המצוה ואף שאפשר שאין המצות שלו מקובלות לפני השי"ת אבל הוא נצטו' על ככה ואיך אפשר לומר הלשון מי בקש זאת מידכם במה שהוא ציווי מפורש בתוה"ק בלי שום טעם. ובפרט לדברי רש"י שכתב אחרי שאין לבבכם שלם עמי הלא כל העושה שלא לשמה אין לבבו שלם עמו ית"ש ואעפי"כ אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה.

והמלבי"ם כתב בזה שצוה להם לעלות לעיר הקודש ג"פ בשנה ללמוד שם יראת ה' ודרכיו מפי הכהנים הנביאים כמ"ש למען תלמד ליראה את ה' אלקיך ולפי דבריו שהקרא דלמען תלמד ליראה קאי גם על מצות ראי' והוי הטעם מפורש בקרא שפיר קאמר דדרשינן טעמא דקרא דאם אין לומדין שמה ליראה לא נצטוו כלל על מצות ראי' אבל לא ידעתי מי הגיד לו דהקרא דלמען תלמד ליראה קאי גם על מצות ראי' הלא הקרא דלמען תלמד כתיב במעשר שני שצריך להעלותו למקום אשר יבחר ה' לאוכלו שמה ומנא ידעינן דקאי גם על מצות ראי' שהיא מצוה אחרת ולא נכתבה בסמוך למצות מעשר ויש חילוקים הרבה בין אלה המצות. ואולי יש במצות ראי' טעם אחר. ואף שהרא"ה בס' החינוך כתב טעם זה במצות ראי' אבל כיון שאינו מוזכר בקרא אף שאפשר לומר טעמים לא דרשינן טעמא דקרא.

ואפשר עפ"י מה שמבואר בגמ' סוכה דף נ"ה ע"א ועוד תניא בחולו של מועד בשני היו אומרים ולרשע אמר אלקים, ופירש"י ז"ל כל המזמור דברי כבושין הן לנאספים לעזרה למצות החג ושמחים משמחת החג ומוכיחם מה לך לספר חקי, כלומר למה לך לבוא לבית זה עם שאר עמי אם אינך חוזר בתשובה, ובאותו מזמור כתיב זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך על שחג הסוכות זמן בל תאחר הוא לשלש רגלים וסוף המזמור זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו וגו' עכ"ל. ומבואר בזה דקים להו שאותו המזמור סובב על הנאספים בעזרה בחג להקריב קרבנות ויש הוכחות לזה מהקרא ומבואר באותו הקרא שאומרים להנאספים בעזרה מה לך לספר חקי שאם אינו חוזר בתשובה אין לו לבוא לבית הזה, וא"כ הוא מבואר בקרא שטעם הראי' בעזרה הוא בשביל לעשות תשובה ולכן דרשינן טעמא דקרא ואומרים לאותן שאינם חוזרים בתשובה מי בקש זאת מידכם. ואף דמצות ראי' היא בתוה"ק וטעם זה הוא בתהלים, מכל מקום י"ל כמ"ש בגמ' יומא דף ע"א ומו"ק ד"ה דבר זה מתורת משה לא למדנו מדברי יחזקאל למדנו הא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה, גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא,ובכמה ענינים אנו צריכים לומר כן כנודע. ובתוס' מ"ק דף ה' ד"ה הא כתבו הרבה דברים דקים לן דאסורין מה"ת דלא כתיב בקרא אלא בהלכה עד דאתא יחזקאל והאי הכי נמי.

או אפשר עפ"י מ"ש בברייתא דמכילתא הצ"ל ג' דברים ניתנו על תנאי ארץ ישראל וביהמ"ק ומלכות בי"ד, ביהמ"ק מנין שנאמר והבית אשר אתה בונה אם תלך בחקותי וגו' והקימותי את בריתי אתך וגו' ואם לאו והיתה הארץ לשמה, וא"כ מבואר בקרא גם ביהמ"ק שניתן על תנאי של שמירת התורה כמו שמבואר בקרא בארץ ישראל. ומצות ראי' היא מצוה התלוי' בביהמ"ק וא"כ אפשר שכמו שביהמ"ק הוא על תנאי כמו כן מצות ראי' שהוא למקום המקדש תלוי באותו התנאי של שמירת התורה והוי כמפורש בתורה.

או אפשר דכמו דחזינן בנשיאת כפים שהיא מ"ע דאורייתא על כל כהן וכהן ואעפי"כ אמרו בגמ' ברכות דף ל"ב כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו ולמדו זה מקרא דישעי' ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם וגו' ידכם דמים מלאו, וכן כהן שהמיר למדו בגמ' מנחות ק"ט שלא ישא את כפיו מקרא דכתיב במלכים אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים. ולדעת הרמב"ם אפילו עשו תשובה. וצ"ל ג"כ כנ"ל דהלא המצוה כבר כתובה בתוה"ק והאיך עקרו לה הנביאים, וע"כ שהוא ג"כ כנז"ל דגמרא גמירא להו ואתו הנביאים ואסמכו' אקראי, ואין למדין משם על שאר עבירות דבשאר עבירות נושא את כפיו כמ"ש הרמב"ם והטור או"ח סי' קכ"ח וצ"ל דהיכא דגלי קרא גלי, והיכא דלא גלי לא גלי. כמו כן י"ל גם במצות ראי' דבאותו קרא דישעי' שאמר מי בקש זאת מידכם גלי לן דמי שאינו בא ביראת שמים אינו בכלל מצוה זו ועד דאתא ישעי' גמרא גמיר לה ואתא ישעי' ואסמכי' אקרא ואין ראי' משם לשאר מצות כמו שהוא בנ"כ.