ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מד

מד

והנה בהרבה לאוין מפורש בתוה"ק ולא תטמא את הארץ ולא תחטיא את הארץ, ודעת הרבה ראשונים שזה נמנה במנין המצות לשני לאוין שמלבד שעובר על הלאו בעצם העבירה עובר עוד על זה המעשה בעצמה על לאו אחר במה שמטמא בזה את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל כמ"ש בס' יראים סי' רמ"ט, אלא שהרמב"ם בסה"מ בשורש החמישי פליג על זה שאין זה לאו אחר אלא טעם לאסור מה שקדם כאילו יאמר כי אתה אם תעשה זה תרבה הפסד בארץ. והרמב"ן שם הקשה על הרמב"ם שאם הוא טעם על מה שקדם א"כ אינו אסור בחוצה לארץ כמה שאמרו בלאו דלא ירבה לו נשים שהוא משום לא יסיר כיון דהטעם מפורש בקרא. ובמג"א תי' דכיון שבאה הקבלה דמצות שאינן תלויות בארץ נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ לכן ע"כ אין לדרוש כן לפטור אלו בחוצה לארץ. ובמפרשים אחרים כתבו עוד תירוצים שיש ראיות מקראי על כל אלה שהמה תועבה בעצם ולכן מה שאמר הכ' ולא תטמא את הארץ זהו טעם נוסף שבארץ ישראל איכא עוד טעמא אחרינא שחמיר יותר יען שמטמא את הארץ, והרבה האריכו בזה המפורשים לא עת האסף פה מה שנלפענ"ד בזה.

ועכ"פ זה וודאי שיש כמה לאוין שמבואר בפי' בתוה"ק שמטמא את הארץ ואין הפלוגתא בין הראשונים אלא אם הוא נמנה בין המצות ללאו אחר או הוא רק תוספת חומרא על הלאו, אבל לכל הדיעות חמיר מאד מי שמטא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. וגם החונף לרשעים הוא בכלל זה שסיים עליו הכ' ולא תטמא את הארץ כמבואר בס' יראים סי' רמ"ט וזה עיכוב הגאולה ר"ל כאשר יתבאר עוד להלן מלבד שכל העבירות שעושה בארץ ישראל חמורים הרבה יותר מבחוצה לארץ כמבואר לעיל, וא"כ מובן היטב מה שמבואר בתשו' מהר"ם ובחרדים ובשלה"ק ועוד כמה פוסקים שלא ישבו בארץ ישראל אלא יראי השם, ופרטי הדברים בזה יתבארו עוד להלן.