ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מב
מב
ובתשובת מעיל צדקה סי' כ"ו אחר שהאריך בשיטתו כדעת הרמב"ן שהיא מ"ע וחיוב גדול לעלות לארץ ישראל מ"מ כתב אח"כ דצריך בתחלה תנאי אחד שיש לו מקום מוכן ומזומן שם להיות מצוי לו שם פרנסה בריוח, והביא כן מכמה פוסקים שכתבו דכל שאין לו שם פרנסה מוכנת עניות מעבירה על דעתו ועל דעת קונו ח"ו וסיים לבסוף שכבר נהגו העם שאינם נוסעים עם בנים קטנים והכל בשביל קושי השגת הפרנסה שם שאינה מצוי' בקלות וחוב הוא לקטנים וח"ו יש לחוש שיצאו לתרבות רעה עד לא יחזק שכלם עליהם לסבול חיי צער וכמה נשתקעו בזה עכ"ל. והחת"ס באהע"ז סי' קל"ב כתב על דבריו אלו שבמעיל צדקה שהם מתקו לחיך. וחזינן בזה שכן הי' המנהג מדעת גדולים שלא לנסוע לארץ ישראל עם בנים קטנים מחשש שלא יצאו לתרבות רעה ח"ו.
ואפשר דבשביל טעם זה לא ציוה היעב"ץ ז"ל לבניו ליסע לארץ ישראל אלא אחר שישאו את יו"ח דאף שכתב שהארץ רחבת ידים גם במו"מ מכל מקום התנה תנאי שלא לרדוף אחר הבלי עולם, ונראה שהי' צורך למדת הסתפקות להסתפק במיעוט וע"כ חשש להבנים שמא לא השלימו נפשם עדיין במדת הסתפקות כראוי וח"ו יזיק להם גם בשאר מדות אם לא השלימו את נפשם חשש שלא יהיו ח"ו בכלל ותבואו ותטמאו את ארצי כמ"ש היעב"ץ שם על רדיפה אחר הבלי העולם. וכבר הבאתי שגם על עצמו חש שעדיין לא הכין צידה לנפשו לעלות לארץ ישראל וזה פלא, גם הוא פלא שכל בניו של היעב"ץ ז"ל לא קיימו בזה צוואת אביהם ז"ל שלא נסעו לארץ ישראל אף שהיו כולם צדיקים וקדושים, ולהלן אדבר מזה. ועכ"פ זה וודאי ברור שלא אמרו מצוה זו של ישוב ארץ ישראל אף לדעת הרמב"ן אלא להמקיימים כל התורה כולה, לא לעוברי עבירות ח"ו. ויש עוד ראיות ברורות לזה אלא שאין להאריך כ"כ ודי במה שהבאתי. וכדי שלא ישאל השואל הלא אין אומרים במצות דאורייתא אף לרשע שימנע מן המצוות ולמה במצוה זו אומרים שאינו שייך כלל לעוברי עבירה וכאן הבן שואל מה נשתנה, לכן אבאר בזה דברים פשוטים וברורים.