ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן מ
מ
והנה בנידון מצות ישוב ארץ ישראל אשר האבני נזר כתוב סברא לכאן ולכאן אם המצוה היא דווקא במי שהוא צדיק או אין נ"מ ניחזי אנן הנה בתשו' מהר"ם הובא בכלבו סי' קכ"ז בדין ההולך לארץ ישראל אחר שהפליג מאד בשבח ההולך לארץ ישראל כתב וז"ל ובלבד שיהי' פרוש ונזהר מכל עון ומקיים כל המצות הנוהגות בארץ שאם יחטא יענש יותר מאם יחטא בחוצה לארץ כי ה' דורש אותה תמיד ועיני ה' בה והשגחת תמיד ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין והיא ארץ אוכלת יושביה וכו' ואותן ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש בפחזותם ולהתקוט שמה קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, אבל מי שהלך להתנהג בקדושה וטהרה אין קץ לשכרו ובלבד שיוכל להתפרנס וכו' עכ"ל יעיי"ש. ומבואר בזה שאף שגדול מאוד ענין ישיבת ארץ ישראל מ"מ אין זה אלא במי שנוהג שם בקדושה ובטהרה ונזהר מכל עון. ולא תימא שאולי רק המהר"ם לשיטתו שאינו סובר בזה כשיטת הרמב"ן דגם בזמן הזה יש מ"ט בישיבת ארץ ישראל כאשר נתבאר במאמר הראשון ואדבר עוד מזה להלן ולכן כתב כן ואין זה לדעת הרמב"ן, כי הדברים אמורים לכל הדיעות.
ובחרדים בדין מצות התלויות בארץ הביא בפ"א שיטת הרמב"ן שמצות ישיבת ארץ ישראל היא מ"ע דאורייתא והאריך עוד אח"כ בפ"ב בגודל חביבות מצוה זו וכתב שבכל עת ובכל רגע שהאדם הוא בארץ ישראל הוא מקיים מצוה זו וצריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוה התדירה באהבתה אותה ואעפי"כ סיים אח"כ שהבאים לארץ ישראל ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים עליהם הכתוב אומר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. וז"ל פרדר"א פ' ל"ד וכל המתים מן הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בקלע חוץ לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע ולעתיד לבוא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ישראל ומנער אותה מכל טומאה ומשליך אותן לחוץ שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה עכ"ל. והביא עוד החרדים אח"כ גם מדברי הרמב"ן על חומר הענש לעונות שבארץ ישראל וסיים לכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות י"ש כפלי כפלים ממה שהוא בחוצה לארץ יעיי"ש שהאריך.
והנה לא דבר החרדים ממחללי שבתות או אוכלי טריפות וכדומה מהעבירות החמורות כי לא הזכיר בדבריו אלא אותה העבירה שמרבים במשתאות של סעודת מריעות, ונודע כי לפעמים יש בזה מצוה כמבואר בס' החיים מהק' אחי המהר"ל ז"ל בח"ג ספר פרנסה וכלכלה פ' ג' וז"ל אל תהי סעודת מריעים קל בעיניך בזמן שאין שחוק וקלות ראש, ולא לחנם אמרו חכז"ל בענין הסעודה שאם התחיל אין מפסיקין אף לתפלה כי גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים ומחזקת את האהבה שבין איש לריעהו וכן היה המנהג אף מימים קדמונים להיות לכל משפחה ומשפה יום מיוחד בשנה שיהיה להם למשתה ושמתה כמ"ש דוד כי זבח משפחה לנו בעיר, עכ"ל. א"כ אנו רואים שיש בסעודת מריעים גם מצוה גדולה אלא דאעפי"כ אם מרבים בזה יותר מדאי ויש ביטול תורה או אם הוא בדרך שחוק וקלות ראש הוי עבירה כמ"ש חז"ל במשנה אבות פ"ג שחוק וקלות ראש מרגילין האדם לעבירה, ומדלא פרט החרדים עבירה אחרת אלא זו וחרד עלי' את כל החרדה הזאת שלא יהי' בארץ ישראל וקרא עלי' את הקריאה של מורדים ופושעים בהיכל המלך מבואר בזה שכל מה שהפליג בשבח הישיבה בארץ ישראל אין זה אלא לי"ש גמור שאינו עושה שום עבירה ואינו מבטל כלל מלימוד התה"ק, ואף שמחזיק טובא בשיטת הרמב"ן שמקיים מצוה בכל רגע שיושב בארץ ישראל מ"מ בעוברי עבירה נהפוך הוא.
גם השלה"ק בשער האותיות אות ק' גבי קדושת המקום העתיק דברי החרדים האלו גם בתחלה כשחלק על הר"ח שבתוס' שאמר שעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם כתב שם השלה"ק דע"ז נאמר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם דוודאי מי שדר בארץ ישראל ואינו מקיים מה שמחויב לקיים אז הוא פושע אבל המקדש עצמו ומקיים מה שהוא מחויב אז אשריו עכ"ל. א"כ חזינן בזה דדעתו ברורה שכל מחלוקותו על ר"ח במה שאמר שעכשיו אין מצוה לדור בארץ ישראל סובב רק על המקיים הכל שנוכל לומר עליו המקרא צדיקים ילכו בם, אבל במי שאינו מקיים הכל סובר גם הוא ז"ל שארץ ישראל הוא לו למכשול ואמר עליו הכ' ופושעים יכשלו בם. גם המהרי"ט בפלוגתתו על הר"ח כתב טעם זה שאפשר לקיים הכל אבל לא בעובר ח"ו. גם בפ' לך כתב השלה"ק דלכן נשאר שם כנען להארץ הקדושה אחר שהיתה לישראל כי כנען הוא עבד, גם כנען לשון הכנעה וזהו קיום הארץ שנהי' עבדי ה' וכשפרקנו עול ולא היינו עבדים לו אזי עבדים משלו בנו, ועיקר מעלת וקיום הארץ הוא בהיותינו עבדים ונכנעים לו והאריך עוד בזה שצריך להיות בארץ ישראל בחי' גר ולא בחי' תושב, וכתב אח"כ וסימנם ארץ אוכלת יושבי' היא מכלה הרוצים לישב בה בשלו' ובתקוף לאכול פירותי' ולהיות בה לבד עכ"ל.