ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן לז

לז

ובעיקר דברי הספרי שכתב שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שלפי טעמו של הרמב"ן ז"ל הוא בשביל שכל התורה והמצות חשובים וחמורים יותר בארץ ישראל נמצא שאין זה אלא במי ששומר כל התורה כולה ואינו עובר עבירה, שהוא מרוויח בישיבתו בארץ ישראל כנגד כל המצות, אצלו שקולה ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה, אבל מי שהוא ח"ו בעל עבירה אצלו הוא בהיפך דלגבי' שקולה ארץ ישראל ככל העבירות שבתורה ר"ל דחדא טעמא הוא, דכמו שמרוויח ע"י ישיבתו בארץ ישראל בכל המצות שעושה כמו כן הוא מפסיד ע"י ישיבתו בארץ ישראל בכל העבירות שעושה דחמורים שם יותר כמו שהביא הרמב"ן ממשפט סדום וכדומה. ונמצא שתלוי זה לפי המעשה שעושה שם וא"כ אותן התנאים הקדושים שמביא בספרי שבכו בזכרם את ארץ ישראל ששקולה כנגד כל המצות הן המה שקיימו בארץ ישראל כל התו"כ ולא עשו שום עבירה מעולם הי' להם זכות גדול ככל מעשיהם ע"י ישיבת ארץ ישראל ועל דא קא בכי על האי שופרא דבלי בארעא דחי"ל אבל הנכשלים שם בעביר ר"ל הוא בהיפך כנז"ל ואין הישיבה בארץ ישראל דבר השוה לכל נפש אלא תלוי בהמעשים הנעשים שמה והוא ע"ד שאמרו בגמ' עירובין דף י"ג ע"ב נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, וכתב המהרש"א בסוף מס' מכות דף כ"ג שהלשון נמנו וגמרו הוא שמנו את העשין והל"ת שהל"ת מרובין מהעשין ונמצא שהוא קרוב להפסד מלשכר לכן נוח לו שלא נברא. ובתוס' שם בעירובין בד"ה נוח ובע"ז דף ה' ד"ה שאלמלא כתבו לחלק דמה שאמרו טוב לו שלא נברא זה בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו. וככה הוא ממש בישיבת ארץ ישראל דבסתם בני אדם הוא קרוב להפסד מלשכר, אבל צדיק אשרי חלקו של מי שזוכה לעבוש השי"ת בעיר ה' שמה ואין קץ למתן שכרו.