ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן לא
לא
ובשל"ה הק' (שער האותיות אות ק') בקדושת המקום מביא ראיה דברייתא זו דכל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד עבודה זרה מיירי אף בחורבנן, מדהזכיר ברישא לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גוים, וזה ודאי לא היה בישיבתה בזמן הבית. ולא זכיתי להבין דברי קדשו בזה.
והנה ראשית אכתוב לפי עניות דעתי ראיה ברורה מן המשנה שהיה בארץ ישראל גם בזמן הבית עיירות של גוים, דבמשנה (מקואות פ"ח מ"א): ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורות, ופסקה הרמב"ם בפ"י דמקואות ה"ה, וכתב שם הכסף משנה [וכן הוא בבית יוסף (יו"ד סוף סי' ר"א)]: שאין זה אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם. אבל האידנא דין ארץ ישראל שוה לארץ העכו"ם בזה, וכן משמע בתוספתא עכ"ל. וצריך לומר לפי זה דאף שבמשנה איתא סתם ארץ ישראל, מכל מקום לא מיירי אותה המשנה אלא בארץ ישראל בישיבתה ולא אחר החורבן, וכן צריך לומר בדברי הרמב"ם ז"ל. ומצינו כן כמה פעמים.
והנה ברישא דמתני' שאמר ארץ ישראל טהורה מבואר שם בר"ש דקאי על עיירות של גוים שבתוכה שטהורין דלא גזרי טומאה אלא על ארץ העמים שבחוצה לארץ ולא שבארץ ישראל. וכן כתבו הרע"ב והתוי"ט ושאר מפרשים. והוא מוכרח דבעיירות של ישראל בארץ ישראל למה הוצרך לומר שהיא טהורה. והשתא אם נימא דקודם החורבן לא היה בארץ ישראל עיירות של גוים, על כרחך נצטרך לומר דאותה המשנה דקאי על עיירות של גוים מיירי אחר החורבן וא"כ היאך סיים ע"ז ומקואותי' טהורין הלא אחר החורבן אין מקואות ארץ ישראל טהורין יותר מחוצה לארץ כמ"ש הב"י, וע"כ דאותה המשנה דעלה קאי ומקואותי' טהורין מיירי קודם החורבן. וכיון דארץ ישראל לפרש המשנה אלא בעיירות של גוים כמ"ש הר"ש וכל המפורשים היא ראי' מכרחת שהי' בארץ ישראל עיירות של גוים אף קודם החורבן.
וכבר כתבו המפרשים לתרץ המשנה דארץ ישראל טהורה שלא יהיה סתירה ממס' אהלות פי"ח משנה י' דמדורות העכו"ם טמאים אף בארץ ישראל דהא דלא גזרי בעיירות העכו"ם בארץ ישראל הוא רק בגישה ואוירה דבמדורות שלהם חיישינן שמא קבר שם איזה מת אבל בחוץ כיון שהי' אז יד ישראל תקיפה אין מניחים לקבור שם, וע"כ דאף בטח שהי' יד ישראל תקיפה בארץ ישראל היו שם גם עיירות של גוים. וברמב"ם פי"א מה' טומאת המת הל' ח' שתרומה וקדשים שנטמאו מחמת מדור העכו"ם חולין לא אוכלין ולא שורפין, ומבואר שם בה' י"א שאין מדור העכו"ם בחוצה לארץ, והוא מהתוספתא שלא גזרו על מדור העכו"ם שבחוצה לארץ וא"כ מ"ש דין תרומה וקדשים שנטמאו מחמת מדור העכו"ם מיירי בארץ ישראל ומדכתב בזה גם קדשים שלא אוכלין ולא שורפין ע"כ שהוא בזמן הבית דאחר החורבן אין לנו כלל אכילת קדשים, וא"כ מבואר שהיו מדורות העכו"ם בארץ ישראל בזמן הבית.
והנה אף בביאה ראשונה שהיו ששים רבוא מישראל אמרה התוה"ק לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ומכש"כ בבית שני שבתחלה לא באו אלא מ' אלף, ואף שאח"כ נתרבו ישראל מ"מ אפשר לא איסתייע מילתא לגרשם כולם שלא ישארו עיירות מיושבין מגוים, ובפרט שבבית שני הי' קצת שליטת האומות עליהם באיזה ענינים. ובגמ' ע"ז ד' ח' ע"ב דגם בעת שנצחו ישראל את הוינים היו בשותפות עם הרומיים והכי אתני בהדייהו אי מינן מלכי מינייכו אפרכי, אי מינייכו מלכי מינן אפרכי ורק כ"ו שנים קאי להו בהימנותא בהדי ישראל מכאן ואילך אשתעבדי בהו וע"כ לא הי' נקרא הגאולה שבבית שני גאולה שלימה אלא פקידה בעלמא כי היה בכל הזמן יד נכרי באמצע, ואף במקומות שהיתה יד ישראל תקיפה בהנהגה שבפנים מ"מ היו ענינים פרטים שהיתה ממשלה להאומות ויוכל להיות שהי עיירות שאף שמשלו שם ישראל בהנהגה שבפנים מ"מ פרט זה לגרשם משם לגמרי לא היו יכולים, ואעפי"כ יוכל להיות שההולך אז מארץ ישראל לחוצה לארץ שהיא לגמרי תחת ממשלת העכו"ם הוי כעובד ע"ז כי אינו דומה לארץ ישראל שהיו רובא דרובא של הנהגת כל אדם תחת ממשלת ישראל ממשלת התורה לחוצה לארץ שהוא לגמרי תחת ממשלת האומות ונעשה כאו"א עבד לעובדי ע"ז. גם קודם החורבן שצרו עליהם הרומיים מבוא בגמ' גיטין דף נ"ו דאמרי רבנן להבריוני ניפיק ונעביד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרי להו ניפיק ונעביד קרבא בהדייהו אמרי להו רבנן לא איסתייע מילתא, וכבר כתבו שאלו היו עושים אז כדעת החכמים לעביד שלמא בהדייהו והיה להם קצת הכנעה ליתן להם באיזה פרטים ממשלה יותר לא היה נחרב הבית והיו נשארים ישראל במקומן. ועדיין היה ברוב ההנהגה ממשלת ישראל שהיא ממשלת התורה כמבואר במדרשים ובשאר ספרים כנודע, אבל היו ענינים פרטים שהיו להרומיים ממשלה בארץ ישראל הרבה שנים קודם החורבן כמבואר בגמ' שבת דף ט"ו ע"א ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל וכמו שהבאתי למעלה גם מגמ' ע"ז, ואין שום הוכחה שלא היה בארץ ישראל בזמן בית שני איזה עיירות של גוים כי לא יכלו לעשות הכל בכל הפרטים כרצונם ולא בכל דבר אסתייע מילתא.
ועל דרך זה נראה במה שאמרו בגמ' חגיגה דף ג' ע"ב הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, וכתבו התוס' במגילה דף י' ע"א ד"ה דכולי עלמא דטעם זה אמרו בגמ' למאן דסבירא ליה קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא אבל מאן דסבירא ליה קדשה לעתיד לבוא לא סבירא ליה טעם זה, ואם כן למאן דסבירא ליה קדשה לעתיד לבוא אינו מוזכר שום טעם למה הניחו עולי בבל הרבה כרכים שלא כבשום כמבואר בכל מקום שהיו הרבה כרכים שלא כבשום עולי בבל, ונראה בשביל דלא אסתייע מילתא, גם בביאה ראשונה לא כיבש יהושע את כל ארץ ישראל גם ממה שכבש יהושע היו עיירות שנטל אח"כ מהם ע"י מלחמה, ובירושלמי מס' חלה פ"ב ה"א על הא דכתיב בירבעם בן יואש הוא השיב את גבול ישראל וגו' מביא שם פלוגתא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה וחד אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה כלומר שלא הוסיף לכבוש יותר אלא כל מה שכיבש יהושע ונטלו הארמים מהם הוא השיב אותן לגבול ישראל ואידך אמר שהוסיף וכיבש יותר ממה שכיבש יהושע.
וכבר הבאתי גם בדוד שהניח היבוסי שהוא מז' אומות סמוך לירושלים והלך לכבוש ארם צובה בלי רשות מאורים ותומים וסנהדרין יען שהיה כן מן השמים ולא איסתייע מילתא אז להוריש את היבוסי כאשר הארכתי למעלה. ועל דרך זה נראה מה שהניחו עולי בבל הרבה כרכים שלא כבשו דלמאן דאמר קדשה לעתיד לבוא לא מצינו בזה שום טעם. ונראה דלא איסתייע מילתא וראו הכל ברוח קדשם דלא איסתייע מילתא ללחום כמבואר בגמ' גיטין דף נ"ו ע"א אמרו להו ניפיק ונעביד קרבא בהדייאו אמרי להו רבנן לא איסתייע מילתא, אף שבדרך הטבע היו חזקים כמו שאמר הכתוב לא האמינו כי יבוא צר ואיוב בשערי ירושלים. וכן מבואר במדרש גם בחורבן בית שני שעל פי דרך הטבע לא יכלו הרומיים לכבוש וקראו עליהם המקרא אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, והיה זה בסיבת הבריונים שלא צייתו לדברי חכמים שראו ברוח קדשם דלא איסתייע מילתא. וכבר הבאתי מה שמבואר בקרא שופטים שהניח הקב"ה הרבה מן האומות לנסות בהם את ישראל, ואפשר שמטעם זה הניח הקב"ה הרבה עירכות של עכו"ם ולא איסתייע מילתא לכובשם או טעמים אחרים שלא נתגלו לנו מדרכיו ית"ש.