ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן כה
כה
אחר כותבי כל זה התבוננתי כי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בספר המצוות (מצוות עשה קפ"ז) שז' האומות תמו ונכרתו בימי דוד ונתפזרו הנשארים ונתערבו באומות, עד שלא נשאר להם שורש - תמוהים לכאורה, דהלא מקרא מלא דבר הכתוב (מלכים-א' ט, כ) כל העמים הנותר מן האמורי החתי והפריזי החוי והיבוסי וגו' בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה, ואם כן מבואר בפירוש שהיה עוד הרבה מז' האומות גם בימי שלמה כאשר חשב ה' אומות שנותר מהם, והיאך אמר שתמו ונכרתו בימי דוד. והרמב"ם בעצמו (מלכים פ"ו ה"ה) הביא הך עובדא דשלמה שנתנם למס, ובפ"ה מה' מלכים (ה"ד) כתב הרמב"ם ז"ל: מצות עשה להחרים שבעה עממין וכו', וסיים: וכבר אבד זכרם. וכתב על זה הרדב"ז שם, לפי שבא סנחריב ובלבל את העולם, וזה אפשר לפרש שם בדברי הרמב"ם שכתב סתם: אבד זכרם. אבל בספר המצוות שכתב שבימי דוד תמו ונכרתו, אי אפשר לפרש שלא נאבד זכרם עד סנחריב שבלבל כל העולם כולו, שהיה זה באלף החמישי מאות שנים אחר דוד שהיה באלף הרביעי כנודע, דאם כן לא תמו ונכרתו בימי דוד.
וכן קשה על מה שכתב הרא"ה בספר החינוך (מ"ע תכ"ה) במצוה דהחרם תחרימם שכבר עשינו בהם המחויב על ידי דוד מלכינו שהשחית כולם עד שלא נשארו מהם רק מתי מספר שנתפזרו וטבעו בין האומות עד שלא נודע זכרם עכ"ל, ואם נשאר מהם עד ימי סנחרב ושלמה השימם למס אם כן לא נעשה עדיין בימי דוד המחויב בהם. ואף שלא היה חייב בדבר כי היה מאפס היכולת כמו שהעיד הכתוב אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם, והטעם לזה מבואר בשופטים (ג, א) שהניח אותם הקב"ה לנסות בם את ישראל ואונס רחמנא פטריה, אבל על כל פנים לא נעשה, אז המחויב בהם ואי אפשר לומר על אותו הזמן שלא נודע זכרם.
ואולי אפשר לומר על פי מה שכתבו התוס' ביבמות (עו: ד"ה מגימין) בסוף דבריו דאף שמואב היה מעורב בין האומות מכל מקום היו קורין להם מואבים כמו בימי חכמים שהיו קורין ליהודה גר עמוני יעיי"ש. ונראה הכוונה דאף שעל פי דין לא היה להם דין עמוני כי בלבלם סנחרב וכל דפריש מרובא פריש, מכל מקום היו קוראים אותו החכמים גר עמוני יען שהיה מעורב אותו המקום מהעמונים, וכמו כן היו נקראים המואבים בשמם אף שהיו מעורבים בין שאר האומות. ועל דרך זה אפשר גם במה שכתב הרמב"ם בהנשארים מז' האומות שנתפזרו ונתערבו בין שאר האומות בימי דוד ולא היה להם עוד דין ז' אומות מכל מקום עדיין נקראים בשמם באותן המקומות שהיו מעורבין כמו שכתבו התוס' על העמונים והמואבים ושלמה המלך ע"ה נתנם כולם למס עובד.
אמנם הרמב"ן בפרשת שופטים בפסוק (דברים כ, י) כי תקרב אל עיר להלחם וגו' אחר שביאר שם דעתו ז"ל דגם בז' אומות אם קבלו עליהם ז' מצות ולהיות למס עובד, קוראין להם לשלום ומקיימין אותם ואין החילוק בין ז' אומות לשאר אומות אלא אם לא השליחו שבשאר אומות אין הורגין אלא הזכרים ולא הנשים והטף ובז' אומות מחרימין גם הנשים והטף ולא תחיה כל נשמה, וכן דעת הרמב"ם. אלא שדעת רש"י אינו כן וסיים שם הרמב"ן שזה הענין שעשה המלך שלמה שהעלם למס עובד מז' האומות והענין הזה כתורה עשאו כי קבלו עליהם ז' מצות ודבר ברור הוא כי כיון שנתנם שלמה עושי מלאכתו גברה ידו עליהם ויכול היה להחרימם אלא שהיה מותר לקיימם כאשר כתבנו עכ"ל. ומזה נראה שדעתו ז"ל שעוד בימי שלמה היה להם דין ז' אומות ולא נבללו עדיין בין שאר האומות כי לא מצא היתר אחר במה שהיה שלמה מותר לקיימם אלא בשביל שקבלו עליהם ז' מצות והעבדות כמו שביאר דעתו בזה, ואם כן לא תמו ונכרתו בימי דוד כמו שכתב הרמב"ם והרא"ה ז"ל. ואפשר פליגי גם בזה הרמב"ם והרמב"ן ז"ל. ומה שכתב הרמב"ן שדבר ברור הוא שיכול היה להחרימם אף שבפסוק שם מבואר אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם צריך לומר הכוונה דבזמנים הקודמים לא היו יכולים להחרימם כמאמר הכתוב (שופטים שם) שהניח אותם הקב"ה לנסות בם את ישראל, אבל שוב אח"כ ה' היה בעוזרם וגברה יד ישראל עד שיכולים היו להחרימם, ובפרט בימי שלמה דמבואר בתרגום שני על המגלה ששנים היו ממלכי ישראל ששלטו מסוף העולם ועד סופו שלמה ואחאב אלמא דעד שלמה לא היה כל כך שליטה בישראל כמו בימי שלמה.