אגדות מהרי"ט/שבת/פרק כג
אגדות מהרי"ט – מסכת שבת – פרק כג
[קנ"ג ע"א] והאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספידא דהתם קאימנא. פרשיז"ל בשעת מיתתי התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו, דהתם קאמינא בשעת הספד ואשמע איך תתחמם וכו'). ולכאורה המאמר הזה לפי פשוטו הוא מקושי הבנה, וכבר האריכו בזה כל המפרשים למעניתם. ואפשר לרמז בזה עוד על פי מה דמצינו בגמרא (לעיל קי"ט ע"ב) א"ר יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי וגו' אלו תינוקות של בית רבן, ועוד מצינו במסכת ב"ב (ח'
ע"ב) דדרשו ז"ל עה"כ ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות של בית רבן, ופריך כגון מאן, ואמר רב כגון רב שמאול בר שילת, דרב אשכחיה לר"ש בר שילת דהוה קאים בגינתא, א"ל שבקתיה להימנותיך (פרש"י שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמוד ולישב על גבם תמיד), א"ל הא תליסר שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי להתם, ופרש"י דעתאי להתם לתינוקות.
הרי מבואר עד כמה הגדיל רב מעלתן של תינוקות של בית רבן עד שדרש עלייהו קרא דאל תגעו במשיחי, וגם כמה הוה ספין ליה ביקרא דמלמדי תשב"ר הגונים כרב שמואל בר שילת, דבאמת אין לך עוד מקום הקדושה כמו אצל תשב"ר שלומדים התוה"ק בקדושה ובטהרה, דהוא הכח הקדושה היותר גדול שיש בישראל בשביל שהבל פיהם אין בו חטא, ובשבילם העולם קיים כדאיתא שם בגמ' (לעיל קי"ט), ועל כן אפ"ל דבעבור גודל יקרתם של התשב"ר ומלמדיהם בעיניו של רב, משום דשם קנתה הקדושה מקומה, לכן היתה נפשו קשורה בנפשם, ובעבור זה היה חפץ שרב שמואל בר שילת המלמד ההגון יספיד אותו בפני תשב"ר, משום שגם לאחר פטירתו מן העולם ישכון כבודו אצלם ושם תהא מקום מנוחתו לעולם, ואף שבפועל לא יהיה נמצא עוד בזה העולם, מ"מ על התשב"ר יהא רוחו עליהם תמיד.
וזהו שאמר רב לר"ש בר שילת אחים בהספידא, שדווקא אתה המלמד תשב"ר תספדני בפניהם של התשב"ר, והטעם בעבור "התם" קאימנא, ר"ל שם בהחדרים והת"ת מקומות התורה של תינוקות של בית רבן הייתי נמצא תמיד, ושם אהיה קאי וקיים לעולם, ואפילו לאחר פטירתי מן העולם אשאר תמיד עמהם בקושרים, ועל כן שאלתי ובקשתי שאתה המלמד ומדריך של תינוקות של בית רבן תספדוני בפניהם, וראיה לזה דאומרו "התם" קאימנא הכוונה על הת"ת של תשב"ר, ממה דקאמר ליה ר"ש בר שילת לרב השתא נמי דעתאי "להתם", ופרש"י לתינוקות, הרי דאמרם ז"ל בסתמא "להתם" ירמוז על התשב"ר, וה"נ דייק רב בלישניה ואמר "דהתם" קאימנא, והכוונה דשם בהחדרים ות"ת של תשב"ר אשאר נצב וקיים תמיד והבן.
[שם] א"ל אביי לרבה כגון מר דסנו ליה כולהו פימבדיתאי מאן אחים הספידא, א"ל מיסתיא את ורבה בר רב חנן, [די לך אם רק אתה ורבה בר רב חנן יספדוני]. הנה צריך להבין דגברא רבה כרבה בר נחמני אשר בת קול מן השמים הכריזה עליו אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור (ב"מ פ"ו ועיי"ש בגמ'), אמר עליו אביי שלא יהיה מי שיספידו. אמנם הטעם הוא על שקינא לאלקיו, הוכיח לדורו ולא נשא פנים, ולא הלך עם הזרם, ולחם למען האמת, בשביל כך לא רצו לערוך עליו מספד, ודוקא בפומבדיתא אשר שם הכניס כל כך הרבה תורה. וכדפי' רש"י דסנו ליה כולהו פומבדיתאי, משום דמוכח להו במילי דשמיא וכו'. אבל מה היה הסוף, מבואר בגמרא (ב"מ פ"ו) שבת קול יצאה מן השמים, שכל הפורש מההספד בנידוי יעיי"ש.