אגדות מהרי"ט/ברכות/פרק ח
אגדות מהרי"ט – מסכת ברכות – פרק ח
אלו דברים וכו' ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ובגמרא לא למדוהו מקרא, ונראה שכן הוא מסברא דעד שאין נהנין מן האור אין ראוי לברך עליה. אמנם בירושלמי למדוהו שאין מברכין על הנר עד שיאותו מהפסוק וירא אלקים את האור כי טוב, ואח"כ ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, וכן הוא במד"ר ר"פ בראשית (פ"ג ס"ו). אך לכאורה יש להבין איך נשמע משם על ברכת הנר דצריך להיות עד שיאותו לאורו, הלא משם לא נשמע אלא על ההבדלה, שמקודם היה וירא ואח"כ ויבדל, אבל לא על הנר, דבאמת ברכת בורא מאורי האש אינה שייכת להבדלה, דהבדלה היא להבדיל בין קודש לחול, ומה שמברכין על הנר טעמא אחריני אית בה כמ"ש הפוסקים, אלא שסדרוה ג"כ בברכת הבדלה, אבל אינו תלוי זה בזה אפילו אם אינו מבדיל במוצ"ש ג"כ מברך בורא מאורי האש, אם כן איך נשמע מקרא דהבדלה על ברכת בורא מאורי האש. גם צ"ב איך נשמע משם דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, הלא שם אינו מוזכר ברכה על הנר כלל. ובפני משה על הירושלמי פי' שמהפסוק נשמע שהאור יש בה חשיבות רק אחר שרואין אותה, וכמ"ש וירא אלקים וגו', והאמנם שכלפי הקב"ה כביכול לא שייך זאת, מ"מ נשמע ממנולבני אדם שלזה שתהא חשיבות צריך לראותה מקודם, וממילא מובן שאך אז הוא ראוי לברכה כשיש בה חשיבות יעיי"ש. וכעין זה כתב הנזה"ק שם בב"ר הנ"ל שהאור אין בה חשיבות אלא אם רואין אותה, ועיי"ש ביפ"ת. ועכ"פ צ"ב איך נשמע מקרא דהבדלה על ברכת בורא מאורי האש, שלכאורה אין לה כל כך שייכות להבדלה כנ"ל.
דהנה בנוסח ברכת בורא מאורי האש איכא פלוגתא בין ב"ש וב"ה במתניתן, ב"ש אומרים שברא מאור האש, וב"ה אומרים בורא מאורי האש. ובגמ' (נ"ב ע"ב) מסיק אמר רב יוסף דברא ובורא כו"ע לא פליגי דברא משמע, כי פליגי במאור ומאורי, ב"ש סברי חד נהורא איכא בנורא, וב"ה סברי טובא נהורא איכא בנורא, תניא נמי הכי א"ל ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור ע"כ. ובשנות אליהו מהגר"א ז"ל הקשה דאיך אפשר לומר בברא ובורא כו"ע לא פליגי כי פליגי במאור ומאורי, הא ב"ש אמרו ברא וב"ה אמרו בורא, והאיך אמרו שלא פליגי. ועוד האיך אפשר לומר דפליגי אי טובא נהורא איכא בנורא אי חדא נהורא, הא עינינו רואות שטובא נהורא איכא בנורא.
לתרץ וז"ל: ונראה דברא הוא לשון עבר ובורא לשון עבר והוה, אך שאמרינן כו"ע לא פליגי דברא ובורא, משום דבאש שייך הני תרי לישני, משום שהקב"ה ברא יסוד האש וגם אנו מוציאין בכל יום אש מחדש, והכל בא מיסוד האש, אך החילוק שביניהן דביסוד האש גוון אחד ובאש שלנו יש הרבה גוונים. וזה שאמרו כי פליגי במאור ומאורי, דהיינו ב"ש וב"ה פליגי אם מברכין על מאור אחד, דהיינו על יסוד האש או על מאורי האש שלנו שיש בה הרבה גוונים, דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא, פי' דביסוד האש הוא גוון אחד ועל כן צריך להיות ברא מאור, שביסוד האש שייך לשון עבר שכבר ברא, וב"ה סברי שאנו מברכין נמי על שלנו שאנו מוציאין תמיד, והרבה גוונים יש בו וגם על יסוד האש שהוא גוון אחד, על כן צריכין לומר בורא דשייך בו לשון הוה נמי שאנו מוציאין תמיד מחדש עכ"ל.
עפ"י דבריו ז"ל אפשר להעמיס בזה עוד רמז בפלוגתתן דב"ש וב"ה, אם מברכין על גוון האחד היסודי שבאש או על גוונין הרבה שבאש, דהנה מקור ההבדלה הרי נלמד מזה הכתוב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך וכנ"ל בירושלמי ובמדרש, וטעם ההבדלה כתב רשיז"ל עה"כ וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל, ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחושך שיהיו משתמשין בערבוביא וכו'. והנה איתא במד"ר פ' בראשית (פ"ג ס"ח) א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, והארץ היתה תוהו אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים ע"כ. הרי דאור רומז על צדיקים וחושך על רשעים, ומתחלת ברייתו של עולם כבר הבדיל הקב"ה ביניהם שלא יהיו בערבוביא כנ"ל.
אפ"ל שכמו כן נרמז ענין הבדלה הזאת בברכת בורא מאורי האש, והיינו דפליגי ב"ש וב"ה, דב"ש דמחמירי סברי שמברכין ברא מאור האש, לרמז שצדיק שראוי להבדיל בינו לבין הרשעים הוא רק אם הוא צדיק גמור בשלימות, אשר אין לו כל דהו מהדברים אשר לא טוב עשות, ואך בגוון אחד, וכמו שהיה בתחלת הבריאה שהבדיל הקב"ה בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, אבל ב"ה דמקילי טפי סברי שמברכין בורא מאורי האש על טובא גווני שבאש, לרמז שלפעמים יש אף מי שאינו צדיק גמור בכל מעשיו, דאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, מ"מ לפי ערך מצב הדור ומעשי אנשי הדור גם הוא לצדיק יחשב, דכיון שהוא מובדל ומופרש ממעשיהן של רשעים עי"ז לעומתם גם הוא נחשב לצדיק. וכפי מה שפי' באגרא דכלה מ"ש אצל סדום חלילה לך להמית צדיק עם רשע, דמי שנמצא בסדום בוודאי שאינו צדיק גדול כל כך, מ"מ לפי ערך המצב ולנגד הרשעים גם הוא לצדיק יחשב יעיי"ש. ולפי"ז הרי יש כמה צדיקים שהם ראויים גם כן להבדיל בינם לבין מעשיהן של רשעים, ולזה רמזו ב"ה שמברכין אף על טובא נהורא שיש בנורא.
לענינינו כי הנה עכ"פ נוסח ברכת בורא מאורי האש, מורה ג"כ על ענין ההבדלה שצריך להיות בין צדיקים לרשעים, דבהאי עניינא קאי פלוגתייהו דב"ש וב"ה, ע"כ שפיר יש לה שייכות אל ברכת הבדלה, וע"כ סדרוה בנוסח ההבדלה, דענין אחת היא ושם קנתה מקומה. ולפי"ז א"ש דבזה הלימוד שלמדו מקרא דמקודם כתיב וירא ואח"כ ויבדל וגו' נלמד גם הא שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, אע"פ שברכת הנר אינה מוזכרת שמה, אלא הבדלה לחוד ויבדל אלקים וגו', מ"מ א"ש דברכת הנר עם ענין הבדלה חדא הוא, וחרווייהו מודים על ענין הבדלה בין צדיקים לרשעים שדרז"ל מהאי קרא דוירא אלקים וגו' ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, דאור זה מעשיהן של צדיקים וחושך זה מעשיהן של רשעים והבדיל הקב"ה ביניהן, ורמזו חז"ל דייקא בהא דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דלזה ההבדלה בין צדיקים לרשעים צריכין ראיה טובה וכח ההבחנה, להבחין בין האמת והשקר, שלא יראה החושך לאור ואור לחושך, ולא יחליפם ולא ימיר אותם לומר לרע טוב ולטוב רע, ולא כמו שנהיה בעוה"ר שנטשטשו הגבולים ונתערבו התחומים, וקשה להבחין ולראות את האמת לאמתו, ולכן דרז"ל שמקודם צ"ל וירא ואח"כ ויבדל שא"א לעשות הבדלה אא"כ יש לו ראיה אמיתית, וכנ"ל שהאור אין לו חשיבות אא"כ רואין אותו, דלעשות הבדלה צריך כח הראיה.