אגדות מהרי"ט/ברכות/פרק ז
אגדות מהרי"ט – מסכת ברכות – פרק ז
הנה ק"ז הייטב לב זללה"ה (פ' ואתחנן) מביא משמיה של הצדיק הקדוש הרבי ר' זושא זלה"ה, שפירש מה שאמרו העונה אל יגביה קולו יותר מן המברך, שהמברך הוא הלב, והכוונה שלא יצעוק בקול יותר ממה שהוא באמת בלבבו, עיי"ש. ומשמע מדבריו שאף מה שמותרים לומר בקול רם, לא יגביה קולו יותר מכפי התעוררות לבבו. אמנם באמת אם כוונתו בזה לעורר את עצמו, כי הקול מעורר הכוונה, או שליח ציבור שצריך לעורר את זולתו וכדומה, הרי כיון שהוא בכוונה טובה לשם שמים שפיר עביד. וכן נראה מכל הפוסקים, והרמב"ן ז"ל כתב כן בפירוש.
והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה.
בטור בשם הרא"ש ז"ל כתב שתיקנו לכלול עמה גם תפלה על העתיד, דהיינו שיאמר הטוב והמטיב לכל הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו, הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעולם ועד. ולכאורה צ"ב מה שתיקנו לומר הטוב והמטיב על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה, והא אמרינן בגמרא (לקמן נ"ט ע"ב) דאין מברכין הטוב והמטיב אלא אי אית ליה לאחרינא בהדיה, דהכי משמע הטוב לדידיה והמטיב לאחרינא, וכן בשינוי יין דמברכין הטוב והמטיב הוא רק בדאיכא בני חבורה דשתו בהדיה, ואפסיקא הכי בשו"ע (סי' רכ"א). ולכאורה נראה שברכת הטוב והמטיב הוא שבח על שעבר, שהבורא יתברך עשה חסד עם הרוגי ביתר, ואיך יש בזה הטבה לאחרינא.
יתבאר עפימ"ש האבודרהם בי"ד של ר"ג הזקן שביבנה תקנו ברכת הטוב והמטיב על הרוגי ביתר, שהיתה עיר גדולה לאלקים והיו בה אלפים ורבבות מישראל, וכשגברה מלכות רומי עליהם ולכדום נהרגו כולם, ואז נגדעה קרן ישראל ונשארה נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב וכו', עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתעניות ותפלות עד שניתנה להם רשות לקברם וכו' ע"כ. והנה חכמי ישראל בכח תפלתם הזכה, פעלו ישועה לשעה ולדורות, וכמבואר בספה"ק דע"י תפלותיהם של צדיקים נפתחים שער ומעייני ישועה לדורי דורות, וכמ"ש בזוה"ק פ' תולדות (קל"ז ע"א) דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקיא בשעתא דבעיין קמיה צלותהון על מה דאצטריכו, בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאצטריך בצלותהון דצדיקיא עכ"ל.
מזה כששולחין ישועה לישראל מן השמים כח הישועה הוא נצחיות להתעורר מכחה בכל דור ודור כמבואר בספה"ק, ולפי"ז א"ש מה שתקנו לברך הטוב והמטיב, דיש בה הטבה לאחרינא לכל דורות ישראל.
והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר וכו', הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה.
כתב הב"י ז"ל (סי' קפ"ט) דאמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל, ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד, ועל פי זה יובן הטעם מה דאסמכוה רבנן ברכת הטוב והמטיב אצל בונה ירושלים עכ"ל הב"י ז"ל. ולכאורה עדיין אינו מובן טעם הסמיכות דמה שנגדעה קרן ישראל היה על ידי הריגתם, וברכת הטוב והמטיב נתקנה על שניתנו לקבורה, ומה ענין סמיכות בונה ירושלים לקבורתם.
בדורנו עכשיו יובן לנו טעם הסמיכות, כי בעוה"ר קרה לנו מה שלא אירע לשום דור מדורות ישראל עד הנה, שנפשות ישראל נקיים לאלפים נגזלים איבריהם, ואינם זוכים לקבר ישראל ר"ל, וכל זה נעשה לא ע"י גוים, כי אם ע"י אלו שמכנים עצמם בשם ישראל ותופסי המלכות הרשעה, והנה המצריים זכו לקבורה ע"י שאמרו ה' הצדיק, ואפילו כמצריים לא זכינו, וזו מכה אשר לא כתובה בתורה, דכתיב בתוכחה והיתה נבלתך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד, לעוף השמים ולא לגוים, ובעוה"ר נמכרים איברי ישראל לגוים ולא ניתנו לקבורה. [והשי"ת יעזור שיתעורר כח תפלתו של יעקב אבינו, שהתפלל לדורות אל נא תקברינו במצרים, שלא ימסרו גופות ישראל במקורות הטומאה וביד גוים].
יובן סמיכות ברכת הטוב והמטיב לבונה ירושלים, דכשהבוי"ת יבנה ציון וירושלים ויציל את ירושלים מידי ממשלת הרשעים האלו, אז יהיה אפשר לברך הטוב והמטיב, ויהיה ג"כ המטיב לאחרינא שלא יארע לנו צרה כמותה, ועכשיו ראוי לאמרה בדרך תפלה תחנה ובקשה שיתעורר גם לנו כח החסד והישועה שעשה הקב"ה עם הרוגי ביתר שניתנו לקבורה, ועל כן תיקנו לומר הוא מטיב הוא ייטיב וכו', ואסמכוה אצל בקשת בנין ירושלים, דכשיושיע הקב"ה את ירושלים גם אנו נוושע עמה.
מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזן, את ה' אלקיך, זו ברכת הזימון, על הארץ, זו ברכת הארץ, הטובה, זו בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון וכו'.
וצ"ב מה ענין ברכת הארץ וברכת בונה ירושלים לקבען בבהמ"ז, וכי מה ענין ברכות אלו לברכה שהאדם מברך על מזונו, ולכאורה היתה הדעת נותנת לסומכן אצל ברכות התורה, ע"ש הכתוב (תהלים ק"ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, דמשמעות הכתוב יגיד שלא נתנה ארץ כנען לישראל אלא על תנאי שיעסקו בתורה ובמצוות, וכן מבואר להדיא בכמה מקומות בדבריהם ז"ל.
דהנה ידוע מ"ש הספה"ק כי תכלית גלות ישראל בין האומות הוא לברר כל הנה"ק הפזורות בארבע כנפות הארץ מחמת חטאו של אדה"ר, והאריך בענין זה השלה"ק (שער האותיות אות ק') כי הגלות הוא צורך הגאולה, וכאשר יושלם הבירור ויתקבצו אל הקדושה כל הנה"ק המפוזרים תהי' הגאולה. ולזאת מכיון ששואב איש הישראלי נה"ק מתוך המאכל אם תהי' אכילתו בקדושה, וזה מקרב זמן הגאולה, שפיר שייך ברכת הארץ וברכת בונה ירושלים אחרי ברכת הזן, דהא בהא תליין, שע"י אכילה בקדושה מקרבין קץ הגאולה, ואז יצוה צור חסדו קהלותיו לקבץ, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה.
לי אלא לאחריו לפניו מנין, אמרת ק"ו וכו'.
[עי' לעיל ריש כיצד מברכין ל"ה ע"א מש"כ שם].
מניין לברכת המזון מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו', ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין, א"ר ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עולם הבא לא כל שכן.
ובמהרש"א (בחידושי אגדות ד"ה ק"ו) פריך דהוי ק"ו פריכא, דלחיי שעה דנהנה בעולם הזה יש לו לברך, משא"כ בחיי עולם הבא דעדיין לא נהנה בו, עכ"ד. אמנם באמת לא קשה מידי, דהתורה הקדושה הוא חיי עולם גם בתוך חיי עולם הזה, וכדברי אדונינו דוד מלך ישראל (תהלים קי"ט) כי בם חייתני, והיינו דכשהאדם אינו פוגם ח"ו ומקיים התורה הקדושה, הרי הוא מרגיש בהתורה הקדושה החיי עולם גם בעולם הזה, ואם כן שפיר נהנה ממנה תיכף וחייב לברך.
ישראל והזמנים, ישראל דקדשינהו לזמנים, מקדש ישראל וראשי חדשים, ישראל דקדשינהו לראשי חדשים, מקדש השבת ישראל והזמנים וכו'.
ופירש"י ז"ל מקדש השבת ישראל והזמנים, והכא ליכא למימר ישראל מקדשי לשבת וזמנים, דאלו זמנים תלויין בבי"ד לקדש חדשים על פי הראייה, אבל שבת קדישא וקיימא, עכ"ל.
כוונת הענין מה שקביעות החדשים מסור ביד ישראל, הוא מה שאמרו במדרש (שמו"ר ט"ו ב') החדש הזה לכם, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות וכו', אמר להם אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה וכו', וכן הוא אומר (ויקרא כ"ג ד') אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם וגו', אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקב"ה לישראל וכו' מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם, אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו וכו', ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם וכו', ע"כ. וכן דרשו ז"ל בגמרא (ראש השנה כ"ה ע"א) אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין, עיי"ש. והיינו שכל סדר הזמנים מסור לגמרי ביד ישראל, ואפילו כשהם מוטעין, אעפ"כ אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו.
הענין של אתם אפילו מוטעין וכו', יתבאר על פי מה שכבר פרשנו במקום אחר, לבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל (ראש השנה י"א ע"א) בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ולכאורה הלא אנו מאמינים וממתינים על ביאת המשיח אחכה לו בכל יום שיבא, והאיך אמרו שלא יגאלו רק בחודש ניסן. אולם יתבאר הכוונה על פי דברי הנזר הקודש (פרשת ויחי) שכתב שתתר"ף רגעי השעה, יש לכל רגע כוכב ומזל המנהיג העולם באותה רגע, וכן גבוה מעל גבוה וכו', ולעולם אי אפשר להיות קץ הגאולה אם לא הגיע אותה העת הנשפע מכוכב ההוא אשר מאיר בו הצירוף ההוא, אשר הוא רחמים גמורים מורה על הגאולה וכו', וכאשר ישראל עושין תשובה וראוין ליגאל, ועדיין לא בא אותו העת הארת צירוף ההוא אשר הגאולה בו, אזי הקב"ה וכו' מעביר אותן הצירופים לצד אחור ומאיר עתה צירוף הגאולה וכו', ומעביר כל ממשלת הזמנים העתידים ומגיע תיכף עת הגאולה וכו', עכתו"ד.
זה יובן היטב, דהנה באמת יתכן שיבוא משיח צדקינו בכל יום ויום, וכמו שאמר (תהלים צ"ה) היום אם בקולו תשמעו, אלא על ידי שהקב"ה משנה עתים ומחליף את הזמנים, הרי גם באמצע שנה אפשר שתתהפך להיות הזמן של ניסן, כי הבורא כל עולמים הוא כל יכול ומעתיק המזלות מאותו העת ומעמידה על הזמן שרוצה לגאלם, ואם יכול להחזיר המזלות אף למאות שנים כדברי הנזר הקודש בעתה אחישנה, הרי ודאי שיש בידו להעביר הזמן של ניסן להיותו אף באמצע השנה.
על דרך זה הוא גם מה שאמרו ז"ל אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין וכו', והיינו שאחר שאמר השי"ת החודש הזה לכם ראש חדשים וגו', נמסר כל סדר הזמנים לגמרי ביד ישראל עד כדי כך שאף שבאמת לא הגיע עדיין אותו הזמן, אולם מכיון שקבעו ישראל הזמן ככה, הרי על ידי כך משנה הקב"ה העתים והזמנים, שתהיה באופן כמו שנקבע על ידי בני ישראל, ונמצא שבאמת אכן הוא עכשיו אותו הזמן כפי שנקבע על ידיהם.
ישראל והזמנים, ישראל דקדשינהו לזמנים, מקדש ישראל וראשי חדשים, ישראל דקדשינהו לראשי חדשים, מקדש השבת ישראל והזמנים וכו'.
[עיין דברי יואל לפרשת החודש אות כ"ה].
בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס.
משמע מדברי הגמרא שקיבוץ גליות יהיה מקודם ואחר כך בנין בית המקדש, וכן אמרו במדרש (ילקוט תהלים רמז תתפ"ח עה"פ בונה ירושלים ה', וכן משמע בגמרא מגילה י"ז ע"ב). אולם יש סתירה לזה דבזוה"ק (פ' חיי קל"ד ע"א, מדרש הנעלם פ' תולדות קל"ט ע"א) מבואר שמקודם יהיה בנין בית המקדש ואחר כך קיבוץ גליות, כדכתיב בונה ירושלים ה' והדר נדחי ישראל יכנס, והסבירו שהוא כדי להביא את הכלל ישראל לדבר המוכן כבר, על כן יבנו את הבית המקדש מקודם ואחר כך יהיה קיבוץ גליות, וכן מבואר במדרש תנחומא (פ' נח סי"א).
אמרתי בזה דיש שני מיני קיבוץ גליות כמבואר במדרשים ובפסוקים, וכמ"ש בראב"ד מסכת עדיות (פ"ב מ"ט) וז"ל: וכן לימות המשיח כשיגאל אותן הקב"ה לא יכנסו מיד לארץ, אבל יוליך אותם למדבר העמים כנבואת יחזקאל (כ'), וכמ"ש (מיכה ז') כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות, ע"כ. ושם באותו המדבר יהיה הבירור הגדול, ובין כך ובין כך באותו הזמן יבנו את ירושלים.
ששניהם אמת, דמקודם יהיה קיבוץ גליות אל המדבר, ואחר כך יבנו את ירושלים ואחר כך יכנסו לארץ. ועל כן בתפלה אנו אומרים קיבוץ גליות קודם לבונה ירושלים, וכמו שחושב הגמרא (מגילה י"ז ע"ב) כל הברכות כסדרן, ואנו אומרים וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ, אבל אין אומרים להיכן, דבאמת לא ילכו עוד לארץ ישראל מיד, רק למדבר העמים לשם יקבצו מקודם את הגליות, ורק אחר שיבנו את ירושלים יכנסו לארץ ישראל, כן נראה סדרן של דברים בדברי חכז"ל. [ועיין ויואל משה (מאמר א' סי' כ"א-כ"ב), וח"ת תשט"ז (ס"ג פ' עקב)].