ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן יח

יח

והנראה לפי עניות דעתי בזה, על פי מה שאמרתי לבאר מה שכתב הרמב"ן בפרשת לך על הכתוב (בראשית יב, י) ויהי רעב בארץ, שירידת אברהם אבינו ע"ה למצרים ונקמתו אח"כ בפרעה בנגעים גדולים וכל המאורעות שהיו אצלו, הכל הוא רמז אליו שיהיה כן בבניו, לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והביא על זה דברי המדרש רבה (בראשית פ"מ ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיה, אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך. ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו. ושוב סיים: ודע, כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדיקת במכשול וכו' גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה בתחלה מפני הרעב עון אשר חטא, כי האלקים ברעב יפדנו ממות, ועל המעשה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים. ואינו מובן לכאורה, דכיון שהביא מקודם שהקב"ה אמר לו כל זה צא וכבוש הדרך לפני בניך, אם כן היה בזה רצון הבורא ב"ה וב"ש להכין לבניו, האיך אמר אח"כ שהיה חטא ועון. ובאמת כי הליכתו למצרים נחשב בין העשרה נסיונות, ואם כן הוא נחשב בין הזכותים הגדולים שלו.

אמנם גם בזוה"ק יש סתירה זו, שאמר בפרשת לך (ח"א פא:) אמר רבי יהודה, תא חזי, כיון דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בניו במצרים ארבע מאה שנין. דהא כתיב (בראשית יב, י) וירד אברם מצרימה, ולא כתיב רד מצרים. ואצטער כל ההוא ליליא בגינה דשרה. ואם כן מבואר כאן שהיה חטא שבשבילו נגזר הגלות. ושוב אח"כ בדף פ"ב כתב, אמר רבי יהודה, ווי לאינון חייביא דעלמא דלא ידעין ולא משגיחין בעבידתיה דקודשא בריך הוא, ואינון לא מסתכלי דכל מה דהויה בעלמא מעם קודשא בריך הוא איהו, דאיהו ידע בקדמייתא מה דליהוי בסופא, מגיד מראשית אחרית, ואיהו אסתכי ועביד עבידן בקדמייתא בגין לסלקא לון לבתר יומין. תא חזי, אלמלא דנסיבת שרי לגבי פרעה לא אלקי הוא ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן דילקון מצרים בנגעים גדולים. עוד שם (פג.) תא חזי, רזא דמלה אי אברם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמייתא, לא יהא חולק עדביה בקודשא בריך הוא, יעיי"ש שהאריך בזה שכל עניני ירידת אברהם למצרים ולקיחת שרה לפרעה הוי מעובדא דקודשא בריך הוא שהיה הכרח שיהיה כן בשביל בעתיד לבניו. ואם כן האיך אמר שהיה חטא. ובאור החמה תירץ סתירה זו, שאף על פי שהיה הכרח שיבוא למצרים, מכל מקום היה לו להמתין עד שהקב"ה יצוה לו שילך, ולא לילך בלא רשות, וזה היה החטא, מה שקדם לילך בלי רשות אבל ההליכה עצמה היה הכרח.

אבל גם על זה יש סתירה בדברי הזוה"ק (שם פב.) שאמר רבי יהודה תא חזי, דבגין כך לא פקיד קודשא בריך הוא לנחתא למצרים אלא הוא עצמו מגרמיה נחת, בגין דלא יהא פתחון פה לבני עלמא דאמר ליה כן ולבתר אצטער על אחתיה. ואם כן מבואר שגם על זה היה טעם שלא יהיה פקידה מהקב"ה שירד למצרים אלא ירד מעצמו, וא"כ היה זה רצון הקב"ה שיהיה באופן זה, והאיך אמר שהיה חטא.