ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן יג
יג
והנה מעולם תמהתי על מה שאמרו בספרי שדוד עשה שלא כתורה שכבש חוצה לארץ והניח מלכבוש ארץ ישראל וכתבו כן התוס' בגיטין (דף ח.) ובעבודה זרה (כא.) כתבו שלא היה לו אז רשות לכבוש חוצה לארץ, וכן הוא ברמב"ם (תרומות פ"א ה"ג) וברמב"ן בספר המצות (מצוה ד' ממצוות עשה ששכח אותן הרמב"ם) ובכמה ראשונים ז"ל שנמצא לפי זה שהלך למלחמה חוצה לארץ שהיא מלחמת רשות והניח מלחמת חובה, והיא בעיני פליאה עצומה דמלבד שמבואר בסנהדרין (ב.) במשנה דאין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, הנה מבואר עוד בברכות (ג:) ובסנהדרין (יז.) שיועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים, ואף אלו היתה מציאות לומר שדוד המלך ע"ה והנביאים שעמו וכל הסנהדרין של ע"א ח"ו כולם טעו בהלכה אבל על האורים ותומים, בוודאי אי אפשר לומר שח"ו טעה להגיד שלא כהלכה. ובגמ' יומא (עג:) דאע"ג שגזירת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר (במדבר כז, כא) במשפט האורים, למה נקרא שמם אורים ותומים, אורים שמאירין את דבריהם תומים שמשלימין את דבריהם, ומבואר שם בגמ' הטעם שלא השלימו דבריהם במעשה דפילגש בגבעה יען שלא בחנו בשאלתם אם לנצח אם להנצח, ומבואר בגמ' סנהדרין (קג.) הטעם שבאו אנשי פילגש בגבעה לידי כך דנענשו ככה בשביל שלא מיחו בפסל מיכה, ואמר הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם ושם היה באמת שהוצרכו לילך למלחמה זו וכל מה שהגיד להם האורים ותומים היה אמת ויציב אלא שהיתה הטעות בשאלתם שלא בחנו אם ינצחו או לא ינצחו, ובכאן במלחמותיו של דהע"ה צריכין לומר שהיתה טעות בעיקר המעשה של הליכה למלחמה, ואיננו מוזכר בשום מקום האיך נעשה הטעות הזה ולמה אינה הקב"ה לידו טעות כזה.
וכתב הרמב"ם (ספר המצוות בסוף שורש הי"ד) וזה לשונו: וידוע שהמלחמה וכבישת עיירות לא יהיו אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמה שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד. והרמב"ן בסוף הספר שחשב שם את המצות לא תעשה ששכח הרמב"ם למנות כתב שם (לא תעשה י"ז) באמצע הדברים, דמה שאמר הכתוב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו', זהו מצות עשה וחיוב דאורייתא לשאול באורים ותומים טרם יציאה למלחמה, והביא דברי הש"ס הנ"ל בברכות וסנהדרין שכן עשה דוד גם הביא שהרמב"ם בעצמו כתב כן בהקדמתו כאשר העתקתי לעיל לשונו. ובמגלת אסתר הודה לו בזה שהשאלה באורים ותומים היא מן המצות הנוהגות לדורות ויש לנו להביאו במנין יעיי"ש. אמנם יש בזה טעמים שלא מנאם במנין המצות ואין להאריך בזה פה.
וברש"י ז"ל פרשת פינחס על הכתוב (במדבר כז, כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד הביא דברי חז"ל שאמר לו הקב"ה בזה, הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה זז מבית אביך שאף יהושע יהיה צריך לאלעזר ושאל לו כשיצטרך לצאת למלחמה עכ"ל. והנה פרט שהשאלה באורים ותומים היא בעת הצורך לצאת למלחמה אף שבאמת גם שאר עניני הציבור היו שואלין באורים ותומים כמבואר בגמ' (יבמות עח:) שכשהיה רעב בימי דוד ובקשו ולא מצאו שום חטא במה לתלות ושאלו באורים ותומים מה היה החטא וכן מצינו כמה ענינים כאילו בדברי חז"ל כנודע, וצריך לומר דבשאר עניני הציבור אין חייב לשאול באורים ותומים, אלא מעצמן היו עושין כן לטובת הציבור, אבל במלחמה הוא חיוב. ומאותו הקרא דלפני אלעזר הכהן יעמוד ילפינן גם כן שבמלחמה צריך להיות מלך וסנהדרין של ע"א, כמבואר בגמ' (סנהדרין טז.), אם כן כל הקרא הזה מיירי על שעת מלחמה.