ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן יא

יא

ובדברי הריב"ש צריך עיון קצת מה שחתר לבקש טעמים מסברא לחלק בין הקונה קרקע בארץ ישראל ומסלק עכו"ם משם לבין מצות העלייה, הלא אף בלי סברא וטעם כיון דלסלק העכו"ם משם על זה יש לאו דלא ישבו בארצך וגו', והעלייה לארץ ישראל אף לדעת הרמב"ן אין בו אלא מצות עשה ולאו חמיר מעשה ובוודאי שאין למדין זה מזה להתיר איסור דרבנן שהוא תקנת חכמים, ואף שכתבו על לאו זה דלא ישבו בארצך שהוא בזמן שידינו תקיפה הוא בשביל שאמרו לסלק כל העכו"ם אף בדרך מלחמה וזה אי אפשר בזמן הגלות שאנו מושבעין בשבועה חמורה שלא ללחום ח"ו. אבל לקנות מהם מקום מרצונם בדרך משא ומתן - גם זה הוא חלק מהמצוה לסלק העכו"ם, כמו שאמרו בגמ' (עבודה זרה כא.) שאם מוכרים אף לעכו"ם אחד קרקע קטנה עוברים על לאו דלא תחנם, וממילא שאם מסלקים העכו"ם מקיימין הלאו, וכמו שכן הוא דלדעת הרמב"ן במצות עשה דישיבה דאף דהמצוה היא להורישם ולהתיישב שמה וזה אסור בזמן הגלות באיסור חמור רחמנא ליצלן, מכל מקום סובר דביחיד המתיישב שם ברשות ובדרך היתר מקיים המצוה אף בזמן הגלות, וכעין זה הוא גם בלאו דלא ישבו בארצך. ואם כן החילוק פשוט בין עשה ללא תעשה כנ"ל. אך יש לומר שהריב"ש כתב בזה מסברא להגיד שאף לדעת הראב"ד וסייעתו שאין לאו זה אלא בז' האומות, ואם כן ליכא עכשיו לאו זה כלל, מכל מקום גם מסברא אי אפשר ללמוד להתיר איסור דרבנן בשביל העלייה לארץ ישראל ממה שהתירו איסור דרבנן בשביל קנין איזה קרקע בארץ ישראל. ויש לומר עוד באופן אחר, אלא שאין להאריך עוד בזה. אבל צריך עיון מה שכתב הריב"ש על חילוק זה שכן מצא כתוב להרמב"ן ז"ל, ופה אנו רואים שהרמב"ן מביא ראיה על מצות עשה דישיבה ממה שאמרו שיש מצוה בכיבוש לסלק העכו"ם, ואם סובר כדעת הריב"ש לחלק בזה אין משם ראיה.

אלא שהריב"ש לא הראה מקום היכן מצא דברי הרמב"ן האלו ולא העתיק לשונו, ואולי לא הביא מהרמב"ן אלא שיש לחלק בין מצות קנין קרקע בארץ ישראל לשאר מצות דאין לך אלא מה שאמרו חכמים וזה הוסיף הריב"ש מדיליה שגם העליה לארץ ישראל היא כשאר מצות. ויש לומר עוד באופן אחר אלא יען שלא ראיתי לשון הרמב"ן ז"ל בזה לא אוכל לפלפל ולכוין הכוונה במה שלא ראו עיני, ולא כתבתי אלא להעיר וצריך עיון. אבל זה וודאי שרש"י והרמב"ם וסייעתם מתורצים היטב במה שלא למדו ממצות כיבוש על הקרא דוישבתם בה שהיא מצות עשה, כאשר נתבאר לעיל.