ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעט
קעט
הקדוש המהרצ"א זלה"ה בעל המחבר ספר בני יששכר כתב (בהקדמתו לספרו מעין גנים) וזה לשונו הקדוש, ה' אלקים נתן לי לשון למודים וכו' כי קנאתי בהוללים קנאת ה' צבאות, הלא המה הקוץ ממאיר לבית יעקב כתות הערב רב המעורבים בישראל וכו' ויחפאו דברים אשר לא כן על ה' אלוקינו, ונספחו על בית יעקב לספחת ולבהרת, זה דרכם כל היום לצודד נפשות להרחיקם מעול התורה ולחבק חיק נכריה, הלא המה חכמות החיצוניות, כי בהפקירא ניחא להם לפרוק מעליהם עול משא התורה ומצות, ויאמרו לקל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו (איוב כ"ד י"ד).
ואלו נתערבו בגוים ולא יהיו מכונים בשם ישראל החרשתי כי בלא זה הנה זה היום המקוה לישראל להסיר בדיליהם ולנקותם ולטהרם ולצרפם כצרוף את הכסף מהסיגים והקוצים והברקנים הגדלים עמהם מהחמשה כתות הערב רב אשר בגינייהו נפלת ה' זעירא בגלותא, אך הצקתני רוח בטני בראותי מופקרים להכעיס נקראים בשם ישראל והמה שונאי הדת עומדים עלינו ועל תורתינו ועל נפשותינו ואת אויבינו יעשו פלילים, להרחיק את הכרם חמד מעל נחלת ה' ומושכים בפתויי הזונה לנער ולזקן חלק משמן חיכם ואחריתם מרה כלענה.
ומאוד עמקו מחשבותם החיצוניות לבטל תינוקות של בית רבן מתורת אלקינו וכו'. שומו שמים על זאת, אל יהי מקום לזעקתינו עד ישקיף וירא ה' מן השמים לבער סיגינו ולהסיר בדילנו הזונה ולטהרינו ככסף מזוקק שבעתים. והנה זה כבר עתים וימים כאשר עבר עלי רוח קנאה רציתי לכתוב על ספר זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר בנחלת ה' והשמים לבם לדרכי ה' ולתורתו ולמצותיו הרחק ירחיקו את האנשים החטאים בנפשותם מלהסתפח בנחלת ה' ולא יתערבו עמהם, יעיי"ש שהאריך עוד הרבה.
והעתקתי חלק מאריכות דבריו כי הרבה יש ללמוד מכל אלו הדברים היוצאים מלב קדוש להמתבונן בהם מהחל ועד כלה. ונודע אשר הקדוש הנזכר לעיל היה מגדולי תלמידי הבעש"ט הקדוש בדורו אשר הסכימו כולם שכל דבריו ברוח הקודש, ולא כאלה ההוגים ומצפצפים בזמנינו מדרך הבעש"ט ודעת אין בהם אף לדברים פשוטים ומכל שכן לדרך הבעש"ט הקדוש.