ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעה
קעה
וכאשר התחילה המבוכה הנוראה מכת ש"ץ ימ"ש בתחלה הטעה כמעט את כל העולם כולו, אף גדולים עצומים שהיו בימים ההם. והמה"ר יעקב ששפורט ז"ל שהיה אז גדול הדור בגאונות וקדושה יתירה, וראיתי מחכמי דורו שמתארים אותו בתואר הקדוש האלקי, הוא היה הראש והראשון שעמד במלחמה חזקה נגדו והפקיר את חייו נגד כל הקמים עליו בזה, וחיבר אחר כך ספר ציצת נובל צבי ארבעה חלקים, אשר בו יסופר כל המאורעות שעברו וחלפו בענין הש"ץ.
וכתב שם (ציצת נובל צבי חלק א') שמדבר שם מהתחלת הענין, והנני מעתיק איזה שורות בקיצור מאמצע דבריו וזה לשונו לא חדלתי מלבכות בכיה קבועה על קלות האמונה החדשה הזאת לבלתי השקיף אל האמת וכו' ולא היה לי יכולת לדבר בפני אחד מדלת העם, מכל שכן בפני בעלי תורה, ואדרבה הם היו בעוכרי והיו מוכיחים אותי על פני, האם חכם אתה מכל חכמי ישראל הקרובים והרחוקים שקיימו כל זה, ולפעמים הייתי שוחק ולפעמים כועס, ועם קצת בעלי שכל היו דברי ואם מעטים הם נשמעו למאמרי לומר לא תסורו מאחרי קבלתינו כי כל השמועות תוהו וחמודיהם בל יועילו כי ההמון תאותם הגבירה דמיונם וכו' יעיי"ש שהיה זמן ארוך שהיו ממש יחידים בדור שעמדו בנפשותם נגד רובא דרובא דעלמא ששמו אותם לכופרים ומחטיאים את הרבים עבור שאינם מאמינים למשיח ונביאיו.
והביא עוד (בסוף חלק א') שאף אחר שבאה השמועה מהמרתו את דתו, עדיין היה רובא דמינכר מחזיקים באמונתם, קצתם מכחישים וקצתם אומרים יש לו סוד, והתמיד הטעות ההוא זמן מרובה. וקצת מהאשכנזים שהיו יותר אדוקים היו ממאנים להאמין ולא לשמוע דבר רע כנגדו ומכל שכן שהמיר דת, ולכן אומרים שהוא עלה לשמים וצורתו נדמית להם כאיש מומר, ודברים אחרים של הבאי שאסור לאבד בהם הנייר, והיו עומדים כנגד מי שמקללו או מחרפו או מבזה אותו בדברים או לשום נביא מנביאיו המוחזקים אצלם, עכ"ל.
ושוב אחר כך ביתר החלקים הביא מה שלאט לאט נתגלה קלונו. וכפי אשר אנו רואים בכל הספרים המדברים מזה, סבלו מאותה הכת תקופה ארוכה של הרבה יותר ממאה שנים עד שנכרת זכרם, והיה בתחלה זמן ארוך שאם אותן היחידים שהכירו האמת היו יראים מאימת הדור והיו אומרים אחרי רבים להטות וכדומה חס ושלום היה אבדה פליטת יהודה, אבל הלוחמים בעד האמת אף שמועטים הם בתכלית המיעוט הן המה שהצילו את הדור.
והסיבה שנמשכו אחריו רוב בני ישראל היה כי הש"ץ היה בקי בכל הש"ס ופוסקים וכל כתבי האר"י הכל היה רגיל על לשונו עוד בבחרותו בהיותו בן ט"ו שנים, גם עבודתו בתעניתים וסיגופים ושירות ותשבחות היה עד להפליא בעיני כל רואיו. גם הראה אותות ומופתים נוראים והחזיר אלפים מישראל בתשובה, ובכל מקום בואו עשה בעלי תשובות, כמובא כל זה בספרי המהר"י ששפורט ובספרי היעב"ץ ובשאר ספרים המדברים מזה, ואין תימה אם היה בכוחו על ידי זה להטעות את כל העם הרעבים גם צמאים ונפשם בהם תתעטף לשמוע מקץ הגאולה. גם הרבה גדולים עצומים טעו בו בתחלה על ידי שראו כוחות העצומים הנזכרים לעיל בעוד שלא היה ניכר עדיין כח הטומאה אשר בקרבו להסית ולהדיח מתורה ואמונה כאשר נתגלה לבסוף.
ושוב אחר כך כאשר התחיל קצת להתגלות עדיין היה קשה להרבה מהם להסיר מן הלב את אשר נשרש מקדמת דנא, כמו שהבאתי מהמהרלב"ח כי לחזור מהנעשה בזה יש נגיעה גדולה המסמת עינים, אלא שאחר כך שהיה נראה בעליל את הפרת הדת והמינות והכפירה רחמנא ליצלן שיצא מהם, נכנסו הרבה גדולים וקדושים ללחום נגדם במסירות נפש, כי היו באותן הדורות גדולים וקדושים לאלפים, גם בתוך ההמון היה הרבה יראת שמים, ובהרבה מקומות נידו והחרימו בכל יום את כל הכת ש"ץ והנגררים אחריהם לידע ולהודיע להנצל מהם, כמובא כל זה בספרים, ובזה תמו ונכרתו. וראה הגאון היעב"ץ ז"ל בחכמתו הגדולה שעוד יקימו כת אחרת והזהיר טובא במגדול עוז שלא לפחוד מהדור ולא ליסוג אחור אף אם נשאר יחידי בעולם, כמו שהעתקתי לשונו.
ולפלא שאותה הכת של גאולה של שקר בימינו לא התחילו כלל בכח תורה ועבודה ולעשות בעלי תשובה כמו הש"ץ, לא מיניה ולא מקצתו, אלא מתחלה ועד סוף כל מעשיהם להרס הדת רחמנא ליצלן וממלאים את כל העולם כולו במינות וכפירה נוראה רחמנא ליצלן, ואף על פי כן טועין כל העולם אחריהם. וראה השטן בחולשת דורינו שאינו צריך לעשות בעלי תשובה מרובין ולהתחיל בכח תורה ועבודה להטעות את העולם כמו שהיה בימי ש"ץ, כי את דורינו השפל והנכאב עיקבא דמשיחא יוכל להטעות אף בדברים שפלים שבדיוטא התחתונה רחמנא ליצלן.
אבל נקוה להשם יתברך שאל יעזבינו ואל יטשינו ומאשפות דלותינו ירוממנו, וסוף כל סוף יתגלה האמת לעין כל. ולעת עתה לעת כזאת אנחנו בדורו של עיקבא דמשיחא אשר נאמר עליו (ישעיה נ"ט, ט"ו) ותהי האמת נעדרת, ואמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צז.) מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה, ונראה דרצה לומר שהוא פוחת והולך. והמהרש"א ז"ל (שם) הביא לזה דברי הילקוט שאמר שנעשה עדרים עדרים במדבר, ופירש שאנשי אמת יהיו הולכים ונחבאים במדבריות מפני הדור ההוא. ולפי פשוטו אינו מובן הלא אי אפשר לחיות במדבר והוא סכנה, אלא נראה שאף בתוך הישוב המה במדבר שאין להם שייכות עם אנשי הישוב, שמובדלין ומפורשין זה מזה, והוא כעין מה שהביא המהרש"א אחר כך מהרד"ק.
אבל המתחזק בהשם יתברך ובתורתו הקדושה לא ינטה מהאמת. והשם יתברך יודע גודל חולשתינו ועומק גלותינו במצב דורינו ולא יעזוב עם עני ואביון כמונו ויאר עינינו בדרך האמת וסוף כל סוף קושטא קאי והאמת עד לעצמו השם יתברך יעזרינו על דבר כבוד שמו יתברך, יראו עינינו וישמח לבינו בישועתו יתברך שמו במהרה בימינו אמן.