ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעד
קעד
ובהיותי בירושלים בפרשת דברים העבר עלינו לטובה אמרתי שם באמצע הדרשה לפרש מה שנאמר (דברים א', כ"ה) ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו ולא אביתם לעלות וגו' ופירש רש"י ז"ל, והוא מהספרי, מי הם שאמרו טובתה יהושע וכלב. וכתב על זה הרמב"ן ז"ל ואני תמה אם כן מה הטענה הזאת עליהם וראוי שיאמינו לעשרה יותר מן השנים. אולי טען עליהם כיון שהקדוש ברוך הוא הודיע אתכם שהיא ארץ טובה וגדולי השלוחים והצדיקים שבהם אף הם מעידין כן, היה לכם להאמין כי האחרים מפני מורך לב אמרו מה שאמרו, והנכון מה שפירשתי שם (במדבר י"ג ל"ב) שכולם הודו לפני משה ואהרן וכל העדה ואמרו (שם י"ג כ"ז) באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה, והנה כולם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם, ואחר כך בראותם כי יהושע וכלב חזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה, יעיי"ש שהאריך. גם בפרשת שלח החליט פירוש זה וכתב אחר כך (שם י"ד ג') שלא נצטרך לומר כי על יהושע וכלב אמר משה כן, כי למה ישמעו לשנים ולא יאמינו לעשרה, וכפי הנראה נטה ממה שדחק לתרץ דברי רש"י ז"ל שאך יהושע וכלב אמרו טובת הארץ (יען ששאר המרגלים אמרו ארץ אוכלת יושביה היא כמו שביאר הרא"ם בזה), דבאמת אינו מובן תירוץ זה שהיה הטענה מה שלא האמינו ליהושע וכלב יען שהקדוש ברוך הוא אמר כן, דאם הטענה בשביל שהקדוש ברוך הוא אמר כן אין נפקא מינה במה שאמרו גם יהושע וכלב כיהודה ועוד לקרא, דהרי לגבי דבריו של הקדוש ברוך הוא לא מעלה ולא מוריד הסכמת שום בריאה בעולם, וכי אם כל העולם כולו יאמרו בהיפך יוכלו להכחיש חס ושלום מה שהקדוש ברוך הוא אומר, ועל כרחך שבדבריו של הקדוש ברוך הוא היה להם מקום לטעות ולאו כולי עלמא זוכים לכוין האמת. ואפשר שבשביל שהסכים הקדוש ברוך הוא לשלוח מרגלים הבינו שצריכין לסמוך עליהם ולהאמין להם מה שיאמרו. ואם כן התמיה קיימת מה היתה הטענה להאמין לשנים יותר מלעשרה דבאמת היו כולם צדיקים שנבחרו מהדור דעה על פי ה' להיות נשיאים עליהם, כמבואר שם במדרש, ועל כן נטה הרמב"ן מדעת רש"י ז"ל וחידש שכולם אמרו בטובת ארץ ישראל. ומה שבפרשת שלח הוסיף הרמב"ן עוד בקושיא ממה דכתיב (דברים א' כ"ג) ואקח מכם שנים עשר אנשים ועליהם אמר (שם פסוק כ"ה) וישיבו אותנו דבר, כבר כתב הרמב"ן עצמו בכמה מקומות שכמה פעמים דרך הכתובים לקצר ואינו מפרש בסיפור מי האומרו, ובפרשת דברים לא הזכיר כלל מקושיא זו אלא מאותה התמיה דלמה לא יאמינו לעשרה יותר משנים.
אמנם באמת דברי רש"י ז"ל המה מהספרי וזה לשון הספרי מי אמר טובתה יהושע וכלב אף על פי כן ולא אביתם לעלות וגו'. אם כן מבואר בפירוש שזה היתה הטענה מה שלא שמעו ליהושע וכלב שאך המה אמרו לטובה. ומה שכתב הרמב"ן דרך אחר הנה שבעים פנים לתורה והרשות נתונה לחדש ולהוסיף אבל אי אפשר לנו לחלוק על הספרי וההכרח ליישב דברי חכמינו ז"ל וצריך לתרץ תמיהת הרמב"ן ז"ל בזה.
ונראה לענ"ד על פי דברי האור החיים הקדוש בפרשת שלח (במדבר י"ג, ב') בענין המרגלים, דלכאורה הוא פלא הלא בשעה שנשלחו היו כולם צדיקים, ומבואר במדרש רבה (סדר שלח פרק ט"ז סימן ה') שהיו כולם צדיקים ובני אדם גדולים היו, ומשה נמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד ואמר לו ראוים הם אלא שאחר כך נתהפכו, ואי אפשר להבין האיך נתהפכו כל כך כל העשרה צדיקים. וביאר האור החיים הקדוש (ריש פרשת שלח) דלצד שכוונת המשלחים היתה רעה, תפעיל פועל הרע בשליח, ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו, ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם, כדרך שתולד בחינת הקדושה בשלוחי מצוה לטובה אות, ולזה הגם שהיו צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח, עכ"ל.
ולפי זה כל מה שאמרו אותן העשרה מרגלים היה נצמח מחמת דעת הציבור שבאו אליהם בתכונה רעה ואף שהיה אז דור דעה וגדולים בצדקות יותר מכל הדורות, כמו שהבאתי למעלה, אבל כיון שבאותו הענין באו בתכונה רעה גרמו מה שגרמו. ואם כן לא קשה תמיהת הרמב"ן שהיה להם טענה לשמוע יותר לעשרה מלשנים, שהרי זה גופא מה שאמרו העשרה כן, הם היו החייבים בדבר שנתהפכה דעתם מחמת דעת הציבור שהיו בתכונה רעה והיה להם לשמוע לקול השנים, אף שמועטים הם מכל מקום כיון שעמדו בדעתם ולא נתהפכו מדעת הציבור הוי דעה אמיתית ואין לזכותם במה שהעשרה המרובין לא אמרו כן, כי אדרבה זה להם לחוב גדול, שעל ידם נתהפכו דעת המרובין אף אלו שהיו צדיקים, וזה ברור.
ויותר מזה הוא בדורינו עכשיו בעונותינו הרבים שבאים האגודה וכל המפלגות והנגררים אחריהם בתכונתם הרעה והמרה רחמנא ליצלן אל המנהיגים בתחבולות שונות ומשונות ובאמצעים שונים לעוור עיני העולם, ושוב טוענים שרבים עמהם, אבל הן המה שהולידו דיעות האלו במספר המרובה, ואף העומדים בדעת שלימה ורואים האמת מפחדים לגלות את אשר בלבבם מאימתא דציבורא המרובה ומבהיל הרעיון, ופשיטא דלא אזלינן בתר רובא במצב כזה, מלבד שאר טעמים ברורים שהבאתי בזה המובנים למבקשי האמת.
וכבר הבאתי מהיעב"ץ זלה"ה (במגדול עוז עליית היראה גנזך כ"ג) שאף אם רואים עצמם יחידים ממש, כמו שכתב בלשונו אף אם אין איש מתחזק עמך אין לפחוד ולנטות מהאמת. והרואה בעינא פקיחא יראה שעדיין יש תהלה לאל יתברך אלפים בישראל שמרגישים האמת, אך דעת רוב ההמון התועים ומתעים הן המה היו בעוכרינו, ואין להאריך בזה יותר, והעיקר שצריכין לרחמי שמים, ונקוה להשם יתברך שאל יעזבינו ואל יטשינו.