ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעג
קעג
והמהרלב"ח (בקונטרס הסמיכה שבסוף הספר) הביא כל הענין שחכמי צפת החליטו להחזיר הסמיכה, והמהרלב"ח עם חכמי ירושלים לא הסכימו לדבר, וכתב שם המהרלב"ח אף כי אנחנו מועטים נגד חכמי צפת דנפישי מינן טובא, מכל מקום אי אפשר לומר בזה אחרי רבים להטות כי לא נתוועדו יחד להיות שקיל וטרי בדיעותיהם זה כנגד זה, ואין אומרים בכהאי גוונא אחרי רבים להטות, אלא כשהוא רובא מתוך כולו, ואף אם יאמרו שיתוועדו עכשיו יחד לדון בדבר, זה לא מועיל דכיון שכבר עשו מעשה על פי הוראתם הוי נוגעים בדבר דכסיפא להו מילתא למיהדר ומחמת אותה הנגיעה עושה נטיית הדעת לטעות בהאמת ואי אפשר לצרפם למנין הרוב.
והאריך בדבר להביא כמה ראיות מן הש"ס דאף באמוראים הקדושים אחר שעשו מעשה על פי הוראתם חשבו להם לנוגעים מטעם זה דכסיפא מילתא למיהדר וקל וחומר בחכמי זמנינו, יעיי"ש שהאריך. וככה אני רואה עכשיו שיודע אני שיש גם בתוך האגודה רבנים ובעלי בתים יראי ה' שכואב להם המעשים האלה אך אינם יכולים לעשות דבר נגד המנהלים וליסוג אחור מן האגודה כיון שהם כבר בתוכה ועשו מעשים רבים במפלגה זו, כסיפא להו מילתא למיהדר, ומחמת אותה הנגיעה עושים טצדקי להצדיק השיטה ואינם מכוונים אל האמת.
ולפי דעתי אלו היה מציאות שיתאספו כל יראי ה' והיו יכולים כל אחד ואחד להגיד דעתו בלי שום פחד ומורא ובלי שום נגיעה, היה לנו רוב גדול מהיראים לדעת האמיתית אשר כתבתי, אבל הוא דבר שאי אפשר כי הרבה תלמידי חכמים ויראים מפחדים אף לבוא בשטח זה שאינו בדעה אחת עם מצב הדור שתעו מדרך האמת, ומכל שכן לגלות האמת אשר בלבבו אימתא דצבורא עליו באופן מבהיל, והאסיפות הנעשים בעולם ערבוביא גדולה ביניהם שיש בתוכם הרבה שיש להם דעות כוזבות ונגיעות עצומות.
וק"ז בישמח משה פרשת משפטים כתב בפסוק כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, דקשה הכפל וגם קשה וכי צדיקים מקבלי שוחד הם, וכתב לבאר דהמקבלי שוחד אף שהם חכמים באמת אי אפשר שלא יטו, ועורים הם באמת, ואף שיושבים עמהם נקיים וצדיקים שאינם מקבלים שוחד הם מבלבלין ומסלפין את דבריהם, וסיים על זה כן נראה לי ברור. הנה כתב כן אף כשיש אחד שמקבל שוחד מבלבל ומסלף את היושבים עמו אף אם הם נקיים וצדיקים, ומכל שכן כשיש שם הרבה המדברים מתוך נגיעות עצומות שמבלבלין ומסלפין הכל. ומבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן ג' סעיף ד') דאם יש בתוך הבית דין גם אנשים שאינם מהוגנים, לא הוי בכלל בית דין, דהוי קשר בוגדים, ומקורו בגמ' (סנהדרין כו.) דפירש רש"י ז"ל (ד"ה קשר רשעים) על זה דהיכא דבעינן בית דין נימנין וזה אינו מנין.