דברי יואל מכתבים חלק א/על משמרת הדת/מכתב א

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־20:24, 15 ביולי 2026 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (ייבוא אוטומטי – דברי יואל מכתבים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< הקדמותדברי יואל מכתבים חלק אעל משמרת הדת מכתב ב >>

חיזוק לתקנות בבית מדרשו הראשון של רבינו בסטמאר[1]

[בענין ביי האר, וקביעות עתים לתורה]

ב"ה, אור ליום ג' לס' נח התרע"ד לפ"ג, פה ארשיווא יצ"ו

לאהובי אנ"ש המופלגים בתורה ובחסידות אנשי הביהמ"ד יצ"ו איש איש לפי מהללו כולם יתברכו ממקור הברכות.

הנה בעת הפרדי מאתכם ובאתי לפה הי' המדובר לעשות ביניכם תקנות קבועות וקיימות לדורות למען יתנהג הביהמ"ד ביסודי התורה והחסידות ולא ימוט לעולם, והנה ע"ע נמשך הדבר ועדיין לא נגמר לסדר כל התקנות הנצרכים על הגליון ולבוא על החתום עליהם כאו"א מבני חבורתינו נ"י, ע"כ תראו כעת לבוא על החתום על אלו התקנות אשר הם עתה ביד המוכ"ז כבוד ידידינו האברך היקר כמו"ה יודא פאשקעס נ"י[2] ולקובעם בהפנקס למשמרת, גם לדבקם בכותלי הביהמ"ד למען יראו ויזהרו, וכל אשר לא ירצה לבוא על החתום על אלו התקנות מובן כי לא לנו הוא כ"א לצד אחר, ואל יהי' בחבורתינו.

עוד באתי לעורר בענין א' הנה אלו התקנות אשר המה ביד המוכ"ז כ' ידידי הנ"ל מהם הי' המדובר מכל פרט ופרט עוד בתחלת בעת הפרדי מאתכם, אמנם ממה שנפרץ ג"כ בעו"ה אצל הנשים בענין השערות היוצאים חוץ למתן שקורין "ביי-האר" מזה לא דברתי אז, וגם לא נרשם בהתקנות, והאמת כי לא עלה על דעתי כ"כ שיהי' צורך גם בזה לפרוט ולהביאו בין התקנות, וכעת שמעתי כי גם זה נפרץ טובא בעו"ה, ובעיני חמיר זה יותר מפאה נכרית, ועי' בחת"ס (או"ח סי' ל"ו) שהאריך בזה והביא מהזוהר שעל כל שום חוט שערה החמיר שגורם מסכנות ודלות ומגדלות בנים רעים ושארי צרות ר"ל, וסיים לבסוף שאיסור גמור הוא ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו ויחוש לרביצת האלה הנ"ל יעיי"ש, ע"כ תראו להביא גם זה בין התקנות, וקודם כל תתנו לב לידע אם לא נמצא ביניכם איזה אשה אשר יש לה איזה שערות מאלו שקורין בייהאר, הן מאותן שבין אוזן לפדחת או באיזה מקום שהוא יגלחו הכל, ולא יראה ולא ימצא אפי' משהו מהם[3] ואל תשמעו לקול המתפרצים האומרים כי אדרבה יותר טוב לדת יהודית להניח איזה שערות כאשר כן אומרים איזה חוטאים ומחטיאים, כי כל זה עצת יצה"ר ר"ל, ואם יהי' ביניכם איזה איש או אשה שלא יטו אזנם לזה נא תודיעו אלי, אולי אוכל לפעול אצלם שיסורו מהדבר הרע הזה ויחושו לנפשם ולנפשות ביתם מהאלות החמורות שבזוה"ק והביאם החת"ס זלה"ה, ויהיה מבואר גם זה בהתקנות שלא תבוא שום אשה בעזרת נשים עם איזה שערות אפי' כחוט השערה, והמנהלים יראו להרחיקה בכל תוקף ועוז, ובזה תזכו לכל הברכות היפך האלות החמורות שבזוה"ק הנ"ל עוד ביתר שאת כי מדה טובה מרובה ממדה פורעניות ר"ל.

עוד זאת ראיתי לעורר למעה"ש לקבוע שיעורין קבועים בביהמ"ד[4] ללמוד וללמד בלילה אחר תפלת ערבית או קודם אור הבוקר וקודם תפלת שחרית כאו"א באיזה אופן שיוכל, וחוץ מהתקנות הנעשים לצורך הנהגת ביהמ"ד טוב לעשות חברה מיוחדת לצורך קביעת הלימוד הנ"ל באיזה תקנות קבועות שיהי' קיום וחיזוק לדבר, גם לסיים תהלים בעשרה ביום ו' כאור הבוקר בכל שבוע[5] והשי"ת יטע בלבנינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ונזכה לכל הברכות וישועות בגו"ר עד ביאת גואל צדק בב"א.

ובזה הנני ידידכם מצפה להצלחתכם וחותם ברב ברכות כאשר עם לבבכם.

הק' יואל טייטלבוים

  1. בעת שקבע רבינו אהלו בק"ק סאטמאר בשנת תרס"ה כשנה אחרי הסתלקות אביו הקדוש בעל קדושת יו"ט, כבר נתקבצו אליו תלמידים רבים לשאוב מבארו מים חיים, ואף עדיין היותו צעיר לימים נסעו אליו ממרחקים להפקד בדבר ישועה ורחמים, ואז יסד בית מדרשו לתורה ולתפלה, ע"פ דרכי החסידות המקובל מאבותיו הקדושים, בשנת תרע"ב תיקן תקנות קבועות לבית מדרשו, והקפיד מאוד על שמירת התקנות.
  2. אף כשנתקבל רבינו לאב"ד דק"ק אורשיווא נשאר קשור אל עדתו אשר בסאטמאר חיזקם ועודדם תמיד ע"ד התקנות. במכתב זה מבקש רבינו שכ"א מבני החבורה יחתום עצמו על שמירת התקנות, ומי שלא יחתום "אל יהי' בחבורתינו", עוד ראה רבינו להוסיף תקנה נחוצה שלא ראה מתחילה את הנחיצות לדבר אודותה. אך כאשר ראה כי פרצו פרצות בענין גילוי שער היוצא חוץ לצמתן (ביי-האר) יצא בכל תקפו לבלי לתת לדרוך על סף בית מדרשו אשה הפורצת גדר בזה.
    ה"ה הרב החסיד המפורסם ר' לייבלי פאשקעס, ראה עליו מדור "מכתבים שונים" מכתב קכ"ז.
  3. רבינו האריך בדרשתו בשנת תרצ"ו בק"ק טעטש בחומר איסור בייא האר, נדפסה ב"דברי יואל" פ' וישלח עמוד קס"א. וראה עוד מש"כ רבינו בפרקי אבות עמוד רצ"ג בזה"ל: "ואין שום שונא בעולם אשר יוכל להרע לאדם כ"כ, כמו אם אשתו הולכת ח"ו בגילוי שער, שהיא השונא הגדול בבית בעלה, ר"ל מהקללות הנאמרות עליה בזוה"ק".
  4. רצונו של רבינו הי' תמיד שילמדו השיעורין והקביעת עתים לתורה דווקא בבית המדרש כמוש"כ במדור "על משמרת החינוך והישיבות" מכתב נ"ז טעמו ונימוקו עמו, עיי"ש.
  5. תקנה זו קדומה היא מימי מרן הגה"ק בעל "קדושת יו"ט". (עי' קדוי"ט פ' תולדות דף כ"ב ע"ד).