ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קנה
קנה
והנה בדין אחרי רבים להטות כתב הרא"ה ז"ל (בספר החנוך מצוה ע"ח) שאין זה אלא כששתי כתות החלוקות יודעים בחכמת התורה בשוה, שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה, ואפילו כיוצאי מצרים ועיי"ש, ויש פלוגתא בין הראשונים אם כת אחת מרובה בחכמה וכת אחת מרובה במנין איזה מהן עדיף, אבל כל הפלוגתות האלו אינם אלא כשעל כל פנים אינם רשעים כמו בסנהדרין ושאר חכמי הדור שכולם יראי ה' ומבקשי האמת.
אבל ברשעים כשהם מרובים לא עלה על דעת שום אדם מעולם שיכריעו את הצדיקים אף שהם מועטים. וכמה דורות היה הרשעים הרוב אף בימי בית ראשון, ואלו היה הכח ביד הרשעים אם הם מרובין להכריע דעת הצדיקים על פי התורה, היו אומרים כמה סברות בכל דיני התורה עד שהיו עוקרין כל התורה כולה ח"ו, ואפשר לטהר השרץ בק"ן טעמים כמבואר בגמרא (עירובין יג:), והלא אף בעניני הקהל עניני ממון מסים וכדומה, מבואר ברמ"א (חושן משפט סימן קס"ג ס"א) שעושין על פי רוב מאותן שמקבלים עליהם לומר דעתם לשם שמים, והיו מטילין חרם על זה והמסרב מלומר דעתו על פי החרם בטילה דעתו ואזלינן בתר רוב הנשארים האומרים דעתם לשם שמים. ואף הצדיקים אם יש להם איזה רצון ונגיעה עצמית פסולים להגיד דעתם שאין לצרף לענין הרוב אלא מאותן שאומרים דעתן לשם שמים בלי נגיעה עצמית, וקל וחומר ברשעים שמלבד שהרשעים פסולים לדין בעצם, גם יש להם נגיעה שלא להגיד האמת, כמו שאמר הכתוב משלי ד' ט"ז כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו, ובודאי שאין אומרים דעת אמת לשם שמים, ואם כן קשה טובא לכאורה דכיון שאמר על סיעת שבנא קשר רשעים הוא ואינו מן המנין, אם כן האיך סלקא דעתיה דחזקיה לומר על זה אחרי רבים להטות, הכי אפשר לומר על רשעים נגד צדיקים דין אחרי רבים להטות כדת של תורה, וכבר אמרו ז"ל שזהו בכלל לא תהיה אחרי רבים לרעות, ובפרט לומר דנטיה דעתו דהקדוש ברוך הוא על ידי זה, ודקארי ליה מאי קארי ליה.