ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קנ

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־11:02, 21 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "קנ והנה מבואר בגמרא (הוריות ד:) דכל דיני הפרשה הזאת מיירי רק בסנהדרין שכולם ראויין להוראה בדיני נפשות ויהיה גם מופלא של בית דין הוא הראש ישיבה עמהם, ובגמרא למדו מקרא דנאמר כאן עדה, ונאמר שם בדיני נפשות עדה, והתם מנא לן אמר קרא והתייצבו שם עמך בדומין לך, ופיר...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קנ

והנה מבואר בגמרא (הוריות ד:) דכל דיני הפרשה הזאת מיירי רק בסנהדרין שכולם ראויין להוראה בדיני נפשות ויהיה גם מופלא של בית דין הוא הראש ישיבה עמהם, ובגמרא למדו מקרא דנאמר כאן עדה, ונאמר שם בדיני נפשות עדה, והתם מנא לן אמר קרא והתייצבו שם עמך בדומין לך, ופירש רש"י ז"ל (שם ד"ה אמר רב חסדא) גמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין דהוי כולן ראויין להוראה דכתיב והתייצבו שם עמך בדומין לך, והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין להוראה שמעינן מינה נמי דהיינו סנהדרין גדולה דתניא בתורת כהנים עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרין גדולה, עכ"ל.

וכבר מנו חכמים את גודל הפלגת חכמה וקדושה שהיה צריך להיות בסנהדרין, ואין מושיבין בסנהדרין מי שאינו ראוי לזה כמבואר בגמרא (סנהדרין יז.) וברמב"ם. וכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות סנהדרין הלכה ז') דאף בבית דין של ג' שאין מדקדקין בהן בכל הדברים שמדקדקין בסנהדרין צריך שיהיה בכל אחד מהם שבעה דברים, חכמה וענוה ויראה ואהבת אמת וגבורים במצות ומדקדקין על עצמם וכובשין את יצרם עד שלא יהא להן שום גנאי וכו', ובית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא לעשותו דיין בעירו. ועל כל פנים זה ודאי שהסנהדרי גדולה של ע"א היו עצומים מאוד בהפלגת חכמתם וקדושתם, ואם כן פלא עצום האיך אפשר שיטעו כולם בדבר חמור כל כך להתיר עבודה זרה וכל ישראל יעשו מעשה לעבוד עבודה זרה רחמנא ליצלן על פיהם והמכשלה הזאת תחת ידם.

וכתב הרמב"ן בפרשת שופטים על הכתוב כאשר זמם (דברים י"ט, י"ט) דרשו חכמינו ז"ל ולא כאשר עשה, מכאן אמרו (מכות ה' ע"ב) הרגו אין נהרגין. וזה לכאורה נגד השכל. וביאר הרמב"ן שם דאם נעשה מעשה שנהרג נחשוב שהיה אמת וכו', ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. [וזה לשונו] והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקדוש ברוך הוא מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט, וזהו טעם ועמדו שני האנשים וגו' לפני ה' (שם יז), כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת, עכ"ל. והרי שזה חזקה גדולה בסנהדרי גדולה שה' עמהם שלא יטעו, ואם כן איך אפשר שיטעו בדבר חמור כל כך להביא את כל ישראל לידי עבודה זרה שהוא כפירה בכל התורה ובנביאים.

ועל כרחך שהוא כעין מה שכתב באור החיים הקדוש (במדבר י"ג, ב') במרגלים שהיו נשיאי ה' הנבחרים מפיו יתברך שמו והיו צדיקים גמורים ועם כל זה עון הדור השפיע עליהם לטעות כל כך. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל (שם בפרשת שלח) שכתב שאמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי להם שהיא טובה וכו' חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי מרגלים. והרי שעון הדור גרם שהניח הקדוש ברוך הוא את המרגלים לטעות כל כך. וככה הוא גם בסנהדרין שאם ח"ו אירע להם זאת שהורו להתיר עבודה זרה, בודאי עון הדור גרם שכבר חטאו ונכשלו בכאלה, וגלל כן לא שמר הקדוש ברוך הוא את הסנהדרין מלטעות בכך. ומיושב בזה מה שנתקשה הרמב"ן מה שייכות יש לפרשה זו בפרשת שלח, ותירוצו לכאורה אינו מובן, ואין להאריך. ולפי הנזכר לעיל מיושב היטב כי הוא ענין אחד כמו במרגלים כמבואר לעיל.

ושוב ראיתי לבעל הפלאה בספר פנים יפות פרשת ויקרא על הכתוב (ד' כ"ב) אשר נשיא יחטא שכתב וזה לשונו שסיבת חטא השוגג לכהן המשיח מפני אשמת העם שגורם העלמתו, וכן בפר העלם דבר, אך גבי נשיא יפלא יותר שיחטא בשגגה ולא ישמרהו ה' כיון שנשאו ה' על כל ישראל, עכ"ל. ויותר מזה כתב שם לעיל מיניה על הכתוב (שם ג') אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, וזה לשונו שם באמצע דבריו כיון דאמרו חז"ל (ב"ק נב.) כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא, אם כן צריך להזהיר את העם וכו' כשיחר אפו על העם ממילא יענש הוא בסמיות את עיניו ואובד דרך הילוך הישר כמאמר הכתוב (איכה ג', ח') במחשכים הושיבני וגו' וממילא ימצאהו מכשולים רבים עד כאן. ומבואר בזה בהפלאה שסמיות עינים של המנהיגים שלא להכיר האמת היא בא מאשמת העם שנענשים בכך לסמות עיני המנהיגים. וברש"י ז"ל שם בבבא קמא דף נ"ב ע"א על אומרם עביד לנגדא סמותא פירש וזה לשונו לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להם פרנסים שאינן מהוגנין, עכ"ל. ובעונותינו הרבים תרווייהו איתנהו, שעל ידי עון הדור נתמנים הרבה פרנסים שאינם מהוגנים אבל גם הכשרים והמהוגנים באים לידי סמיות עינים. והלשון עביד לנגדא סמותא משמע גם כן כדברי הפלאה שנענשין בסמיות עינים אף שאינו מתכוין להרע. וכן בתחלת לשון רש"י ז"ל שכתב מנקר עיניה משמע גם כן כעין זה. ומה שמסיים אחר כך פרנסים שאינם מהוגנין, יש לומר בשביל שתרווייהו איתנהו כמו שנתבאר למעלה. ועל כל פנים הדברים מבוארים בהפלאה כמו שנתבאר.