ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קלו
קלו
ובגמרא (ביצה כה:) אלמלא ניתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש ג' עזין הן, ישראל באומות, כלב בחיות וכו'. וכתב המהרש"א (שם) דעזותן דקאמר לאו היינו גבורה אלא לעמוד על דבריהם ולא ישובו מפני כל [הוי עזותן], ודומיא דהני כלב [כו'] לאו [לענין] גבורה קאמר דכמה חיות ועופות גבורים יותר מהם, אלא עזותן הוא שלא ישובו מפני כל ומעיזין פניהם, עכ"ל. ואם כן שלטון ישראל בלי תורה יש לו אותו העזות שאמרו חכמינו ז"ל על ישראל כשהוא בלי תורה כפירוש המהרש"א שהוא דומה לכלב שאין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם שמעיזין בפני כל, וזה סכנה עצומה ונוראה לכלל ישראל, ה' ירחם.
אבל על כל פנים אלמלי היו לכל הפחות השומרי תורה ומצות שבישראל מגידין האמת על הצרה הנוראה הזאת של מלכות ישראל בלי תורה, היה להם קצת בושה מהידיעה שחלק גדול מישראל שומעין לקול תורה. גם אומות העולם על פי רוב נותנים חשיבות לשומרי תורה ומצות, והיה על ידי זה הרבה פעמים נסוגין אחור מגודל עזותן, אבל מחמת שבעונותינו הרבים הרבה שומרי תורה ומצות מחפין עליהם ונותנין להם חיזוק באופנים שונים על ידי זה עזותן כפולה ומכופלת, שבפנים מעיזין פניהם כלפי שומרי תורה ומצוות בעזות וגסות ורומסין אותן בכל אופן ואופן כי השלטון הוא בידם, והמה רובא דעלמא שעל פי דרך הטבע אי אפשר שלא יעמדו המה בראש. ולעומת הבושה שמבחוץ אומרים ידינו רמה שגם כח התורה אתנו כי נגררים אחריהם גם שומרי תורה.
ובדרך צחות של שחוק מכאיב אמרתי במה שנתקשו התוספות (מגילה כא. ד"ה אלמלא), שיש אלמלא שרוצה לומר אלו לא, ויש אלמלא שרוצה לומר אלו היה, וקשה, ועיין שם מה שמחלקין בשם רבינו תם. אבל בכאן בעונותינו הרבים נתקיים האלמלא על שני האופנים, שיש להם העזות של אלו לא היה תורה לישראל, גם יש להם עזות יתירה על ידי שניתן תורה ומצות לישראל, ויש גם שומרי תורה שמחזיקים עמהם, ועל ידי זה עזותן כפולה ומכופלת באופן נורא מאוד, וה' ירחם.
וכל אותם המגידים ומספרים שנעשה על ידי פעולות המסיתים והמדיחים למינות ולכפירה נסים ונפלאות לישראל, הן המה המפיצים כח המינות בישראל כי יורד לחדרי בטן השומעים שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ותשועה בישראל על ידי מעשיהם של מפירי הדת רחמנא ליצלן, ושוב באים אחר כך למסקנא כי שוא עבוד אלקים, וראינו בחוש בהרבה אנשים שהיו כשרים בישראל אלא שסיפורי הנסים של הציונים משך לבם לציונות ונפלו ברשתם עד שעל ידי זה יצאו אחר כך לתרבות רעה, וזה נתברר במעשים בכל יום שאי אפשר להכחישם.
ואמרו חכמינו ז"ל (שבת קיח:) הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, דאף שאומר הלל לשבחו יתברך שמו ולנסיו המבוארים שם בקראי, מכל מקום אם אומרו בזמן שלא נצטוה על כך מפי החכמים מביא לידי חירוף וגידוף. והרבה גרוע מזה מאוד המספרים הילולים למה שנעשה על ידי הציונים ונמשכין בזה לבבות בני ישראל לחשוב כי טוב בעיני ה' מעשה הציונים המפירין ועוקרין התורה הקדושה כי עושה נסים על ידיהם, ועליהם אמר הנביא (מלאכי ב', י"ז) הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלוקי המשפט.
והנה לא שמענו כזאת עד עכשיו בדורינו כי האפיקורסים שמלפנים היו אומרים לית דין ולית דיין, אבל מי אמר כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ עד עכשיו בדורינו התלבש השטן בצורה זו על ידי הדתיים הנגררים אחר הציונים ודורשין לפני העם ממעשה הכופרים רחמנא ליצלן שהשיגו גדולות ונפלאות מאת השם יתברך נסי נסים. ועל הדרשנים האלה צוח הנביא (שם) הוגעתם ד' בדבריכם. ואמר הכתוב אחר כך (שם ג' א') הנני שולח מלאכי וגו' ופתאום יבוא אל היכלו וגו', שזה קאי על ביאת אליהו ומשיח, שאז יתגלה האמת.
ובגמרא (ע"ז נה.) כששאלו לרבי עקיבא על העבודה זרה דחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי, והשיב להם דמיתרמי ככה דאזלי לעבודה זרה בשעה שהגיע זמנם לצאת כמו שכתוב חליים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. ושוב כששאלו שם בגמרא על מה דמתחזי בחלמא שחטו לי גברא ואייתו מיטרא, השיב להם שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם כמו שאמרו בא לטמא פותחין לו.
והנה גם בתחלה ידעו מזה דבא לטמא פותחין לו, ולכן נעשה גם נסים על ידי כחות הטומאה, ולמה נדחק בתחלה להשיב שנויא דחיקא דמיתרמי ככה. אלא דכל מה דאפשר להלביש הנסים של העבודה זרה בהצלחה טבעית עדיף טפי, שלא להמשיך הלבבות, אלא כיון ששאל אחר כך על מעשים שהמה בודאי נסים, הגיד לו האמת דבא לטמא פותחין לו. ואלה הדרשנים המחניפים לציונים לעשות מדמיונות שוא והבל שלהם נסים ונפלאות, הן המה המרחיבים פתחי טומאה שלהם לפתוח פתח רחב לכל הבא לטמא, וח"ו מביאים סכנה לכלל ישראל.