ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קלד

קלד

ומה שמצינו בירושלמי יבמות פרק ט"ז הלכה ג' דלחד מאן דאמר נענש אביה על שחישד את ירבעם ברבים הדא הוא דכתיב (דברי הימים י"ג ח') ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים, ופירש הקרבן העדה בשביל שביזה אותו ברבים והוה ליה לנהוג כבוד במלכות, גם זה ברור שהיה לירבעם דין מלכות על פי התורה כמבואר בירושלמי הוריות שהבאתי שעד אחר יהוא ובניו היה לכולם דין מלכות ובפרט בירבעם מבואר בקרא מלכים י"א שהתנבא אחיה השילוני בשם ה' אלקי ישראל לתת לו המלוכה והיה מלך כדין על פי ה'. גם באומרו שירבעם עשה עגלי הזהב לאלהים הפריז על המדה כאשר ביאר שם הרד"ק במלכים י"ב שלא היה כוונת ירבעם כלל לענין אלהות שהיא עבודה זרה רחמנא ליצלן, אלא היה כוונתו לשם השם להמשיך עליהם השפעה מן השמים, אלא שהחטא היה שהעם עשו אחר כך את העגלים לאלהים ונמשך מזה עון העבודה זרה שהיה בכלל ישראל בכל הדורות, ועל כן היה גדול עונו מנשוא שעשה דבר שהביא את כל ישראל לעבודה זרה רחמנא ליצלן, אבל הוא בעצמו לא נתכוין לזה.

ובאמת שירבעם לולא אותו החטא שטעה בו היה אדם גדול מאוד, כמבואר בגמרא סנהדרין דף ק"ב ע"א מה שלמה חדשה אין בו שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי, וכתבו בזה שבודאי למד תורה לשמה שאילו היה שלא לשמה אין לך דופי יותר מזה. עוד דרשו שם בגמרא על הכתוב וימצא אותו אחיה השילוני וגו' ושניהם לבדם בשדה, אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, ואיכא דאמר שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה, והרי שהשוה אותו לאחיה השילוני בענין כח התורה. ובזוהר חדש כתב עוד יותר מזה שכתב במדרש הנעלם דף ל"ד (דפוס מונקאטש) וזה לשונו דתנן מאי דכתיב (מלכים א' י"א כ"ט) ושניהם לבדם בשדה, מלמד ששקולים הם בצדקותם ובזכותם מכל ישראל. והרי שהשוה אותו לאחיה השילוני גם בצדקות ובזכיות יותר מכל ישראל. ובגמרא סנהדרין שם שאמר הקדוש ברוך הוא לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, הגם שהמאמר הזה הוא תמוה לכאורה, ואין מקומו פה לבארו, אבל על כל פנים ודאי אנו רואין בזה שהקדוש ברוך הוא דיבר עמו, ואין זה אלא בנבואה, אם כן היה נביא. ואפילו אם תאמר שה' אמר לו זה על ידי שליח שהיה נביא אבל מכל מקום על כרחך היה אדם גדול בתכלית שהיה לו הבטחה זו מהקדוש ברוך הוא שאם יחזור בו יטייל עמו בגן עדן עם בן ישי אלא שבן ישי בראש, אבל על כל פנים הובטח להיות במדריגה אחר בן ישי לטייל עם הקדוש ברוך הוא בגן עדן והיא הבטחה נפלאה כידוע ליודעי חן, וזה לשון האור החיים הקדוש ריש פרשת בחקותי על (דרך) אומרם ז"ל (סנהדרין ק"ב ע"א) שאמר הקדוש ברוך הוא לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן ואמרו המקובלים (עי' זוה"ק פרשת נח) כי טיול זה היא הדרגת שעשוע שאין למעלה ממנו, אשרי אנוש יזכה לו עכ"ל. וחזינן בזה רוב גדולתו, אלא שבשביל שסוף כל סוף גרם לכל ישראל עון העבודה זרה היה חטא הרבים תלוי בו אף שהוא בעצמו היה מאמין בהשם יתברך בכל אופן ואופן, מכל מקום על ידי חטא הרבים שגרם אחר כך הגיע אליו כל הנאמר עליו בכתובים ובדברי חכמינו ז"ל. אבל לביישו אז ברבים בחייו לעשותו עובד עבודה זרה היה אז בזה חטא כי עדיין הקדוש ברוך הוא היה מחכה לו לתשובה שאם ישוב יהיה במעלה עליונה יותר מכל ישראל לטייל בגן עדן עם בן ישי ביחד. והעיקר כי דין מלכות בודאי היה לו על פי התורה וצריך לחלוק כבוד למלכות.

ואם כן פשיטא שאין לדמות כלל אותו מלכות המינות שהוא נגד התורה הקדושה לגמרי ואינו כלל על פי התורה לא מניה ולא מקצתו, אלא כולו מינות וכפירה והפרת הדת באופן נורא שכל המחפין עליהם בטענות שוא והבל הן המה העוזבי תורה יהללו רשע כאשר יתבאר עוד להלן.