ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קלג
קלג
ומבואר עוד בירושלמי (הוריות פרק ג' הלכה ב') בדין מלך שמתכפר בשעיר, ובלחוד עד יהוא בן נמשי, ומאי טעמא בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל מכאן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה, ופירש הפני משה עד דורות של יהוא שמלכו אחריו וכו' יש להם דין מלך אבל לאחר דורות של מלך יהוא, בלסטיות היו נוטלין אותה ולא היה להם דין מלך, ומה טעם, כלומר דאף על פי שגם יהוא הרג את יורם ומלך תחתיו, שאני התם שעל פי הדיבור היה. ומבואר בזה שאחאב וכל המלכים שאחר כך עד אחר זרעו של יהוא היה להם דין מלך, יען שנתמנו כדת על ידי הנביאים, אבל אחר כך שנטלו בלסטיות שלא כדת של תורה לא היה להם דין מלך ואם כן כל שכן במלכות המינות הזו שבודאי הוא נגד התורה הקדושה באיסורים חמורים ונוראים שאין להם דין מלוכה כלל ומה ראיה מאחאב. ובמלכי גוים שלא קבלו את התורה יש להם דינים אחרים, אבל מלכי ישראל משועבדים לתורה וכל מה שאינו על פי התורה הכל בטל ומבוטל כעפרא דארעא.
אמנם גם באחאב שהיה לו דין מלך על פי הלכה, ביאר הרלב"ג (מלכים א' כ"ב ל"ח) שחשב שם התועלת המגיע משם, וכתב התועלת העשרים וששה וזה לשונו להודיע שראוי לכל אדם לחלק כבוד למלכות, הלא תראה כי אליהו עם עוצם מעלתו בנבואה שנס את מתניו לרוץ לפני אחאב [עד באו ליזרעאל], ואמנם חלק לו כבוד עתה לא קודם זה, כי ידמה שגם הוא סר אז מאחרי הבעלים והאמין בהשם יתברך, ולזה הסכים לאליהו בהריגת נביאי הבעל, אך קודם זה שהיה בתכלית הרוע לא חלק לו כבוד. וכן לא חלק לו כבוד כשחטא בדבר נבות, עכ"ל.
ומבואר מזה שגם אחאב שנתמנה כהלכה והיה לו דין מלך אף על פי כן לא חלק לו כבוד אלא בעת ששב בתשובה והסכים להריגת נביאי הבעל, לא זולת, ואם כן כל שכן באלו שאין להם דין מלוכה כלל, ומעבירין על הדת ומשפיעין מינות וכפירה על כל העולם כולו, שחלילה לחלק כבוד לעבודה זרה ומינות רחמנא ליצלן. שוב העיר אותי חכם אחד מלשון התוספתא (סוף פרק ז' דע"ז) וזה לשונו: כשם שזורק אבן למרקוליס עובד עבודה זרה כך כל המכבד רשע הרי זה כעובד עבודה זרה, עכ"ל, והוא כל שכן בכהאי גוונא כמובן.
שוב ראיתי מבואר בהדיא בדברי חכמינו ז"ל בפרשת משפטים בילקוט שמעוני (רמז שנ"א סוף ד"ה אלהים לא תקלל) על הכתוב (שמות כ"ב, כ"ז) ונשיא בעמך לא תאור אי נשיא כאחאב וחביריו תלמוד לומר בעמך לא אמרתי אלא בזמן שהן נוהגין כמנהג עמך, ואם כן מבואר בהדיא שאם נוהג כאחאב וחביריו אף שהוא מלך מיעטו הכתוב מאזהרת לא תאור ומכל שכן שאין לכבדו ועל כרחך לומר כפירושו של הרלב"ג שלא חלק אליהו כבוד לאחאב אלא בעת ששב בתשובה והסכים להריגת נביאי הבעל.
ועיין תומים (סימן י"ז ס"ק ג') במה שתירץ על קושיית התוספות בסנהדרין (יט. ד"ה ינאי) איך אמר שמעון בן שטח לינאי מלכא עמוד, הא כבוד המלך הוי כמו כבוד תלמיד חכם, דלדעת רש"י בברכות (מח. ד"ה ינאי מלכא) דינאי המלך שהיה בימי שמעון בן שטח היה זה ינאי מלכא הנזכר בקידושין (סו.) דהיה צדוקי, אם כן לא שייך בכאן כבוד המלך, דקיימא לן נשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וזה צדוקי משום הכי אין כאן חלוקת כבוד ולא קשה מידי עכ"ל. והרי שפשוט בעיניו דלא שייך כבוד מלכות אם אינו עושה מעשה עמך.