ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קכא

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־15:45, 14 ביוני 2024 מאת Be69455 (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "קכא והנה בגמרא חולין דף ד' ע"ב אמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר לעבודה זרה מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב, ופירש רש"י ז"ל אחאב וסייעתו חזינן בהו דעובדי עבודה זרה הוי ובנבילה לא אשכחן בהו דמפקרי ואיכא למימר דיצרא דעבודה זרה...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קכא

והנה בגמרא חולין דף ד' ע"ב אמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר לעבודה זרה מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב, ופירש רש"י ז"ל אחאב וסייעתו חזינן בהו דעובדי עבודה זרה הוי ובנבילה לא אשכחן בהו דמפקרי ואיכא למימר דיצרא דעבודה זרה תקיף עלייהו, ויהושפט צדיק גמור. ושקיל וטרי שם הגמרא טובא בדחיות לסתור ראיה זו, אבל סתר כל הדחיות ונשארה הראיה בתוקפה. שוב אמר לימא מסייע ליה והעורבים מביאים וגו' ואמר רב יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב, ודחה על פי הדיבור שאני, ואחר כך הביא ברייתא דמומר לעבודה זרה הוי מומר לכל התורה כולה, ותיובתא דרב ענן. ומעולם נתקשיתי בזה כיון דמסיק דמומר לעבודה זרה אסור לאכול משחיטתו ותיובתא דרב ענן, הדרא קושיא לדוכתא מיהושפט האיך אכל משחיטתו של בי טבחא דאחאב, הלא בכל השקלא וטריא שבהסוגיא לא מצא דחיה לראיה זו מיהושפט, ולמה אחר המסקנא לא מהדר כלל לתרוצי הך דיהושפט, ולא מצאתי בשום מקום מהמפורשים תירוץ על זה.

ובתוספות שם דף ה' ע"א על הא דאמרו על פי הדיבור שאני כתבו ואם תאמר למאי דסלקא דעתך דלא הוי על פי הדיבור תקשי דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור. ויש לומר דזה היה יודע שהיה סומך על פי הדיבור דלאו משל גוי קא מייתי, אבל לא סלקא דעתך שבא הדיבור להתיר האיסור שחיטת טבחים דאחאב.

הנה זה פשוט דודאי יש חילוק בין לסמוך על הדיבור שהוא מעיד שבא מן ההיתר או לסמוך על הדיבור לאכול דבר האסור, שהרי לעבור על איסור בקום ועשה אין לסמוך גם על הנביא אם לא כשהוא למיגדר מילתא כמו שאמרו ביבמות דף צ' ע"ב על ההיא דאליהו בהר הכרמל למיגדר מילתא שאני, אך אולי יש חילוק דאך אחרים אסורים לעבור על איסור על סמך דברי הנביא, אבל הנביא עצמו שאליו נגלה הדיבור, בזה אפשר דשרי, שכן משמע לכאורה ממה שאמרו על שחיטת טבחא דבי אחאב כאן על פי הדיבור שאני. אבל בלאו הכי הוא פלא, כיון שכל הענין שהביאו העורבים היה בדרך נס שליחות מהקדוש ברוך הוא כמו שאמר הכתוב (מלכים א' י"ז, ד') ואת העורבים צויתי, ולמה היה הנס להאכילו נבילה דוקא, הלא היה אפשרות להביא בשר כשר כגון מיהושפט המלך וכדומה, כמו שהיה אפשרות להביא נבלה, ועשה הקדוש ברוך הוא נס במשה רבינו ע"ה שלא ינק מן המצריות, אף שהוא מותר מן הדין, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא פה שעתיד לדבר עם השכינה האיך ינק מן הטמא, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בסוטה (י"ב ע"ב), ואם כן כל שכן בנבילה אז באליהו שכבר הוזהר עליה ומדבר עם השכינה תמיד, פלא הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא נס להאכילו נבילה, ומובן היטב מה דלא סלקא דעתך מעיקרא לומר בזה על פי הדיבור שאני, אלא שצריך להבין לפי המסקנא דמסיק כן, והוא מילתא דתמיה.