ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קח
קח
ומעתה ניחזי אנן בנידון דידן בדין כניסה לבית המינים שקורין אותו כנסת, דהנה זה ודאי ברור בלי שום ספק שאי אפשר להקל יותר בכניסה לבית מינים מכניסה לבית עבודה זרה, שהרי אף אם נימא דאין הלכה כרבי טרפון שהחמיר יותר בבית מינים שהוא ביהרג ואל יעבור אף במקום שמותר בבית עבודה זרה מדלא הביאוהו הפוסקים, זה אפשר לומר על מה שהוא מותר בבית עבודה זרה שמותר גם בבית מינים, אבל היכא שגם בבית עבודה זרה אסור ודאי שאין לומר סברא מהופכת לגמרי מרבי טרפון שבית מינים קיל יותר דמה שהוא אסור גם בבית עבודה זרה אין צורך עוד לכתוב בפוסקים שגם בבית מינים הדין כן דכל שכן הוא והכל יודעין דחמיר יותר בית המינים מבית עבודה זרה דשאני מינות דמשכי (ע"ז כז:).
ובגמרא עבודה זרה דף י"ז אותו המאן דאמר שאמר ניזיל אפיתחא דבי עבודה זרה אמר הטעם דנכיס יצריה ופירש רש"י ז"ל נשחט יצרא אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו, לכן אמר ניזיל אפיתחא דהאי שבילא דהוי ביה עבודה זרה ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר הרע, ואף על פי כן אמר אידך שלא ליזיל אפתחא דבי עבודה זרה, ולמדו מזה התוספות עד כמה שצריך להתרחק מפתח עבודה זרה שהרי היה רוצה ללכת יותר אפתחא דבי זונות, והרבותא שיש בזה הוא דאף שבודאי איסורא דעבודה זרה חמירא מזנות, מכל מקום לענין לעבור דרך פתח ביתה גרע בזנות בשביל שיש שם יצר הרע ואף על פי כן מחמת חומר עבודה זרה החמיר יותר בפתחא דבי עבודה זרה, ואם כן מכל שכן מינות דאית ביה תרתי שהוא חמור יותר אף מעבודה זרה וגם היצרא דמינות בוער ומושך.
ומלבד הטעם שאמר רבי טרפון על גריעותא דמינים מגויים בשביל שמכירין וכופרין כתב עוד הרמב"ם בפרק י' מהלכות עבודה זרה דלכן חמורין האפיקורסין מישראל מהגויים שיש בהם דין מורידין ולא מעלין שאינו כן בגויים בשביל שמסירין את העם מאחרי ה'. ובספר המורה כתב שבעצם הענין גרועים המינין מהגויים, שהמינין אינם מאמינים כלל באמונת הבורא יתברך שמו, והגויים מאמינים על כל פנים במציאות הענין אלא שטועין ומחליפין.
על כל פנים לדינא במקום שאין פיקוח נפש ממש ודאי דאין שום היתר אף לעבור אפיתחא דאותו הכנסת שהוא בית מינים, ומכל שכן ליכנס לתוכו, ואף לראותו אסור כמו שהבאתי מהרמב"ם ז"ל בבית עבודה זרה, ומכל שכן בבית מינים שחמור יותר וגם מושך רחמנא ליצלן, אבל במקום סכנה הוא תלוי בדיעות וחילוקים שהבאתי למעלה בבית עבודה זרה, אבל כל זה הוא כשהכניסה לשם הוא אך להנצל מהריגה על דרך שאמרו בגמרא (שבת קטז.) שרודף אחריו להורגו ונחש להכישו שאין בזה עילוי וחשיבות להם, אבל אם הוא באופן חשיבות ועילוי להם הוי לכולי עלמא באיסורא דיהרג ואל יעבור, כמבואר כל זה לעיל.
אשר על כן הנכנסים לשם ליתן להם עילוי וחשיבות של שרי מלוכה הוא איסורא שאסור לעשות כן אף בשביל להנצל מהריגה, ומכל שכן אלו ההולכים שם להשתתף עמם ולהתקשר עמהם בשבועה ונותנים הודיה לחלקם שזכו לאותה המלוכה רחמנא ליצלן, כבר בתחלת הכניסה בלבד עוברים באיסורא דיהרג ואל יעבור. ובאמת אף מה שכתבתי דאפשר אין הלכה כרבי טרפון אין זה דבר ברור, דכיון שלא הזכירו הפוסקים מזה מאומה, גם לא ראיתי בשום מקום מהגדולים לדבר מזה, לא נוכל לידע דבר ברור, ואולי יש בזה איזה תירוץ שלא עלה על דעתי עדיין, וקשה להחליט היתר נגד המבואר בגמרא ולא מצינו בשום מקום בהיפך, אלא שבשביל שאין לי דבר ברור לא כתבתי לצרף זה, אבל לו יהא שאין הלכה כרבי טרפון, הדברים ברורים כמו שכתבתי.