ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קא
קא
הנה ידוע גודל האיסור לילך בערכאות עכו"ם, וכתב רש"י ז"ל בפרשת משפטים (שמות כ"א, א') דהוא מייקר שם אלילים. ולשון הרמב"ם (סוף הלכות סנהדרין) והטור שו"ע (חו"מ סימן כ"ו) דהוי כאלו חירף וגידף והרים יד בתורת משה, והוא שבשביל שמניח תורת ה' התמימה ובוחר בדיני גויים הרי הוא בזה כמודה לדתם. ועיין בש"ך (חושן משפט סימן כ"ב ס"ק ט"ו) שחמור יותר המקבל עליו סתם לדון בדיני גויים ממי שמקבל עליו גוי פלוני שסומך עליו ומהימן בעיניו, כי עיקר החומרא הוא בשביל שהיא דיני גויים.
וכל זה מיירי אף ביחיד שהולך לדיני גויים לטובתו ולהנאתו ואינו בשביל שנותן יותר חשיבות לדיני גויים אלא בשביל תאות ממונו שחושב להשיג יותר בזה, ומכל מקום הוי כמו חירוף וגידוף, זולת כשיש אלם שאי אפשר לכופו באופן אחר לעשות כדת של תורה נותנין לו הבית דין רשות לילך בערכאות, ואין זה חירוף וגידוף כי הוא עושה ברשות בית דין כדי להקים עולה של תורה לשבר זרועות אלם.
ולפי זה המחוקקים חוקי עכו"ם לכוף את ישראל לחוקיהם בכל דבר הן בדיני ממונות ונפשות ועריות, אף שיש להם רבנים ודיינים המשרתים אותם, אבל במשפטיהם רוצים רק בחוקי עכו"ם ובכוונה עוזבים לגמרי את התורה הקדושה, זה גרוע הרבה יותר מהילוך בערכאות בשביל תאות ממונו, דאילו כשהולך בערכאות בשביל תאות הממון אינו אלא כחירוף וגידוף בכ"ף הדמיון, אבל זה הוא חירוף וגידוף ממש.
והאומות העושין כן מקיימין בזה מצוה כי בני נח נצטוו על הדינים ולא קבלו את התורה הקדושה, ואדרבה גוי העוסק בתורה חייב מיתה, אם כן נצטוו רק על ככה לעשות להם דינים כפי שכלם ומקיימין בזה המצוה, אבל ישראל שקבלו את התורה הקדושה ונבחרו בזה מכל העמים, ואם מבעטים בתורה הקדושה לחוקק להם חוקי עכו"ם הרי זה ודאי כפירה גמורה בתורה הקדושה, וברור שיש בזה הענין בלבד איסורא דיהרג ואל יעבור, מלבד האיסורים האחרים שיש בזה שדינם כך כמו שכתבתי למעלה.
וכל חברי אותה הכנסת שנתייסדה בחוקים האלה המה שותפים באיסור הנורא הזה, והיעלה על הדעת שיהיה בזה איזה היתר להשתתף עמהם. אבל עוד גרוע יותר מה שאומרים בפירוש שאין צורך ח"ו להתורה הקדושה כלל, ומפורש יוצא בדבריהם שעשו ממשלת ישראל בארץ הקודש רק בחוקי מדינה לא בחוקי תורה, ואף הדתיים שבכנסת כשמבקשים שם איזה ענין הנוגע לדת תורתינו הקדושה אומרים רק שמבקשים חוק הדעמוקראציה, ואי אפשר לומר שם כלל שמבקשים בזכות דיני התורה, שבזה כולהו מודי שהיא מדינה בלי תורה אלא מדינה של מינות וכפירה רחמנא ליצלן, והכל יודעין שכל התורה הקדושה מלאה מזה שאי אפשר לארץ ישראל בלא תורה, והכתוב צוח (עיין יחזקאל ל"ג, כ"ו), עמדתם בחרבכם והארץ תירשו, בתמיה.