ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן ק
ק
והנה לא רצו להזכיר כלל באותה ההכרזה את שמו של הקדוש ברוך הוא אף כהדין גרמיזא הבאה באחרונה, על כל פנים כמו שעושין כל האומות, זולת הקאמוניסטין, ואנשי האגודה התפארו שהשיגו פשר לכתוב מתוך בטחון בצור ישראל, אבל ככה הם כל הפשרות והישגים שלהם, כי זה ודאי גרוע הרבה יותר מאלו לא היו כותבים מאומה, כי בזה שלא רצו לכתוב אלא אותו השם צור ישראל, בזה גילו בפירוש שמחשבתם רק למינות רחמנא ליצלן, כי השם צור אינו שמו של הקדוש ברוך הוא.
וזה לשון הרמב"ם (בספר המורה חלק א' פרק ט"ז) צור שם משתתף, הוא שם ההר (שמות י"ז, ו') והכית בצור, והוא שם אבן קשה חרבות צורים, והוא שם המקור אשר יחצבו ממנו אבני המקורים, הביטו אל צור חוצבתם וגו' ואחר כן הושאל מזה הענין האחרון זה השם לשורש כל דבר והתחלתו וכו'. ולפי זה הענין האחרון נקרא השם יתעלה צור כי הוא ההתחלה והסבה הפועלת לכל אשר זולתו, ונאמר (דברים ל"ב, ד') הצור תמים פעלו וכו' השען ועמוד על התבוננות היותו יתעלה ההתחלה שהוא המבוא אשר תגיע ממנו אליו, עכ"ל.
וכן הוא בזוהר הקדוש (תזריע מד.), וזה לשונו ואין צור כאלקינו (שמואל א', ב' ב') אית צור דאיקרי צור, הביטו אל צור חוצבתם, והכית בצור, הנני עומד לפניך על הצור בחורב, וכלהו אקרון צור, ואין צור בכולהו כאלקינו דיליה שולטנו ומלכותא על כולא, עכ"ל. ומבואר בכל זה שהשם צור אינו בכלל שם העצם של שמו יתברך שמו, אלא אך בשביל זה נקרא צור ישראל בשביל שהוא יתעלה הוא המקור והתחלה לכל.
ולכן לדעתם הטמאה הכופרים בזה לגמרי ואומרים שמקור וההתחלה הוא הצבא והטמא הידוע אשר יסד מקור המינות רחמנא ליצלן בשנת תרנ"ו, כאשר כתבו להדיא בתחלת אותה ההכרזה, על כן לדעתם הארורה המה המקור והשורש לכל ישראל, ועליהם סובב השם צור ישראל, ומדלא רצו להזכיר שם אחר אלא אותו השם הסובב לדעתם על מקורות הטומאה רחמנא ליצלן הוי אותן הדיבורים מינות וכפירה גרוע בתכלית. וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, שאמר הכתוב (דברים ל"ב, ט"ו) וינבל צור ישועתו. ועל זה חתם ראש האגודה. ויען שכל ההכרזה היא מלאה מינות ועבודה זרה ממש, עבירה גוררת עבירה ונכנסה האגודה בכל שרשי המינות על ידי חתימת הראש הבא מכוחם, ואין מוחה, ד' ירחם.
ומאחורי הפרגוד שמעתי שמלחשים באזני איזה יראים שבתוך האגודה, שלא חתם על זה ראש האגודה אלא חתמו אותו שלא מדעתו, והבל יפצה פיהם של אותן המלחשים, כיון שאותה ההכרזה נשלחה על כל פני תבל מסוף העולם ועד סופו וכל העם רואים חתימת האגודה על העבודה זרה והמינות והכפירה בעיקר רחמנא ליצלן, ואף פעם אחת לא הודיע בעתון המודיע שלו שהיה זה בלא הסכמתו, אלא אדרבה המודיע הוא מלא ששון ושמחה ביום אידם של אותו יום ההכרזה שקורין אותו יום העצמאות.
ומה בצע בהלחש שמלחשים באזני איזה יראים שאינם סובלים זה, כדי להמשיך גם לבבם לתוך האגודה, אם לעיני כל ישראל מונחת החתימה של האגודה על העבודה זרה וכפירה בעיקר בלי שום מחאה בעולם. גם אם האמת כדבריהם, האיך לא יראו לשלוח על פני תבל חתימה שלא ברשות, שמא יתגלה קלונם בידיעה בעולם שעשו חתימה מזוייפת שלא ברשות. אבל ודאי היה להם ידיעה בתחלה שאין להם לפחד מזה וחתימת האגודה על אותה ההכרזה המנאצת את השם יתברך באופן נורא תשאר על מעמדה בכל תפוצות ישראל וזכרה לא יסוף מזרעם ועבדי רבנן שלמא בהדייהו, ולחש המלחשים בחשאי ליראי ה' המעטים אינם אלא דברי הבל ורוח.
וכעין זה ראיתי בעת התחלת התייסדות המדינה, שהדפיסו אז בעתון האגודאי שנדפס אז פה את נוסח הכתב שחתם עליו ראש האגודה שמקבל עליו בערבות שלא לכוף שום ישראל לקיום התורה הקדושה. ונשתוממתי על המראה, הלא מבואר בגמרא (סוטה לז:) הרבה אלפים בריתות ואלות שקבלו עליהם ישראל במעמד הר סיני ובאוהל מועד ובהר גריזים ובהר עיבל בשביל הערבות וערבא דערבא, והערבות הוא לעשות כל מה שבידו לכוף את ישראל לקיום התורה הקדושה, ועיי"ש בתוספות (ד"ה רבי שמעון בן יהודה אומר), וברמב"ן בפסוק (דברים כ"ז, כ"ו) ארור אשר לא יקים, והאיך אפשר ליתן כתוב וחתום בפירוש ההיפך ממה שנתקבל בקבלת התורה בהר סיני.
והן אמת שתש כוחינו ולא נוכל לעשות הרבה, אבל במה שאומרים בפירוש שלא יכוף לקיום התורה, בזה אומרים שאף מה שיהיה בידו ימנע מלעשות, כי במה שאין בידו לא שייך לומר שמקבל עליו שלא לעשות, דבלאו הכי אי אפשר, ואם כן אומר בפירוש קבלה על עצמו נגד הקבלה שהיה בקבלת התורה בהר סיני.
והנה חוק הדעמוקראציא הוא טוב לאומות העולם שלא קבלו את התורה, אבל ישראל שקבלו את התורה הקדושה באלפים בריתות ואלות על הערבות לכוף את חבירו על קיום התורה הקדושה הוי חוק הדעמוקראציא בעניני דת, כפירה בתורה הקדושה ומינות גמורה רחמנא ליצלן, וחלילה לישראל להשתתף או אפילו ליתן הסכמה כל דהו להנהיג בישראל חוק הדעמוקראציא לכפור בתורה הקדושה, וקל וחומר ליתן כתוב וחתום שמקבל על עצמו אותו החוק הכופר בתורה הקדושה, וכל התירוצים בזה אינם כלום, ואין להאריך בדבר, והמבין יוכל להבין גם מזה עד היכן הדברים מגיעים השוחד העצום של הרצון להיות מאוכלי שולחנם של אותה המלוכה הבזויה והשפלה שמסמא עינים עד קצה האחרון בכל דבר שבקדושה.
ובמסכת מכות (פרק א' משנה ז') על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים י"ז, ו'), אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה וכו', רבי עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו, ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה, עד כאן. והנה זה העד השלישי לא אהני מידי להעדות דכיון דמתקיימת העדות בשנים הוי תרי כמאה ואין במעשה השלישי כלום, מכל מקום דינו באותו העונש כמו העדים שמתקיימת העדות על פיהם בעבור שנטפל אליהם ונמנה עמהם אף דלא אהני מעשיו מאומה.
ומכל שכן במי שנטפל להיות חבר בין חברי אותו הכנסת שאינו נטפל לעוברי העבירה בלבד אלא יותר מזה, כי לפי החוק שלהם צריכים לבחור אותו המנין של החברים שמבלעדי זה אינם יכולים לעשות כלל בכל חוקי המינות וכפירה בתורה הקדושה שעושים, ואם כן כולם עיקרים הם, לא נטפל בלבד, ואין ספק שדין כולם שוה בעונש העבירות הנוראות האלה רחמנא ליצלן, קל וחומר מהעד השלישי שדינו כהשנים כנזכר לעיל.
והרבינו יונה (במסכת אבות פרק א') כתב על המשנה דאל תתחבר לרשע, וזלה"ק שהוא עונש גדול שאין כמותו כי החטא החמור פשע בו עשה עבירה אחת, אבל זה בכל העבירות שעושה הרשע יש לו חלק בהם ונמצא עושה חטאים רבים גדולים ועצומים ואם ידיו אסורים ולא נהנה מהם, ואוי לרשע ואוי לשכנו כי הוא חוטא ושכנו מנוגד שכן הוא מפורש באבות דר' נתן (פרק ל' ג') כל המדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם, והמדבק לצדיקים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם, עכ"ל הקדוש. ונוכל להתבונן מזה דינם של כל אלו האנשים חברי הכנסת, והוא קל וחומר בן בנו של קל וחומר.