ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן צא
צא
ואפשר לומר לפע"ד דהנה חמץ בפסח הוא פלוגתא בין הראשונים, והובא במגן אברהם סימן תל"ד סק"ה דדעת הטור וסייעתו דבלא ביטל הבדיקה הוא מן התורה שאם מוצא חמץ בפסח אף אם לא ידע ממנו כלל בתחלה מכל מקום עובר עליו כמו האוכל חלב בשוגג, אבל דעת הרמב"ם שאינו עובר מדאורייתא אלא על חמץ שידע ממנו בתחלה, אבל אם לא ידע ממנו כלל אינו עובר עליו. והפוסקים האריכו בזה והביאו ראיות לכאן ולכאן. וכתב במקור חיים שם לתרץ שלא יקשה על מה שכתב לדמות לאוכל חלב בשוגג הלא באוכל חלב כשאינו מתכוין אינו מתחייב אלא בשביל שנהנה כיון דהוי דבר שאין מתכוין, אם כן האיך יתחייב גם על חמץ זה שאינו מתכוון ואינו נהנה. והסביר בזה המקור חיים דדוקא בדבר שאסרה התורה לעשות מעשה אמרינן דלא אסרה התורה לעשות המעשה אלא בכוונה, אבל כשאסרה התורה דבר שאין בו מעשה, כגון הכא שאסרה התורה שלא יהא חמץ בביתו אפילו כשאין מתכוון אסור.
ולפענ"ד נראה להסביר עוד בדרך אחר שהוא כעין מה שכתבו לחלק באונס דאמרינן אונסא כמאן דלא עבד, אבל לא אמרינן אונסא כמאן דעבד, דסוף סוף לא עבד, עיין ש"ך חושן משפט סימן כ"א ( ). וכעין זה הוא כאן דעל ידי שלא נתכווין הוי כלא עבד, אבל היכא שצריך לעשות מעשה לבערו אי אפשר לומר שעל ידי שלא נתכוין הוי כעבד, דסוף סוף לא עבד.
ומה שכתב במקור חיים ראיה ממה שאמרו בחולין דף קל"ט ( ) יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שתמצא קן תלמוד לומר כי יקרא, שמזה מוכח דבסתם מצות עשה מחויב לחזור אחריה כדי לקיימה, לפענ"ד לא הבנתי ראיה זו דעדיין יש לומר שאינו מחויב לחזור אחריה גם בשאר מצות, אלא כיון שחוזר אחריה ומצאה שוב חל עליו החיוב ומקיים המצוה, ובעידן ריתחא עונשין על עשה אף שלא היה מחויב בדבר על מה שלא הביא עצמו לידי חיוב כמו בציצית שאין עליו שום חיוב אם אינו לובש טלית של ארבע כנפות, מכל מקום עונשין לפעמים על שלא הביא עצמו לידי חיוב, כדאמר ליה מלאכא לדר' קטינא בגמרא מנחות מ"א ( ) כנודע. ועל זה אמר דבשלוח הקן אינו כן שאם חוזר אחריו אי אפשר לקיים, דקרא כתיב כי יקרא פרט למזומן. ואפשר לומר עוד דלא מיירי כלל מענין חיוב אלא מה שאומר יכול יחזור אחריו בהרים וגבעות הכוונה אם יש מציאות לדבר שיחזור אחר מצוה זו בהרים וגבעות כמו בשאר מצות שאפשר להיות רודף אחר המצות בכל כחו וכל המרבה לרדוף אחר המצות אף במקום שאין חיוב בדבר הרי זה משובח, ועל זה הביא הקרא דכי יקרא, דבשלוח הקן אין מציאות לרדוף אחריה שאם הוא מזומן מיעטיה הקרא. אלא שלשון רש"י ז"ל שכתב שלח תשלח ב' פעמים צריך עיון לפי זה, אבל המקור חיים בלאו הכי אינו הולך בדרך רש"י ז"ל בזה דאם כן האיך מייתי ראיה משם למצוות אחרות לרדוף אחריהם, הלא שאני התם דיש קרא מיותר שלח תשלח. ויש להאריך עוד בזה, אבל אין נפקא מינה להאריך בזה. ועל כל פנים במצות ביעור חמץ הוא פלוגתא בין הראשונים והאחרונים אם יש חיוב דאורייתא לבדוק אחריה לבערו כשאין לו ידיעה ממנו.
ולפי זה יש לחקור באיבוד וביעור עבודה זרה במקום שכבשו ישראל אם יש חיוב לבדוק ולחזור אחריה כדי לאבדה ולבערה אף אם אין לו שום ידיעה ממנה. ונראה לדמותו לדין ביעור חמץ, ולדעת הרמב"ם שסובר שאין חיוב ביעור חמץ אלא בחמץ ידוע, אפשר שסובר גם כן בעבודה זרה בחוץ לארץ, זולת בארץ ישראל דכתב אחר כך קרא מיותר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שמע מינה לרבות דמקום הקודש יהיה מאובד מעבודה זרה שאף אם אין לו שום ידיעה ממנה צריך לרדוף אחריה ולבקשה ככסף וכמטמונים כדי לאבדה ולבערה. ועל כל פנים בארץ ישראל חמור יותר מסיפא דקרא, ורישא דקרא אבד תאבדון מבואר ברמב"ם דמיירי אף בחוץ לארץ.