ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן צ

צ

והנה לשון הרמב"ם (פרק ז' מהלכות עבודה זרה הלכה א') מצות עשה הוא לאבד עבודה זרה ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמר (דברים י"ב, ב') אבד תאבדון את כל המקומות וגו' ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצינו, אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודה זרה שבו שנאמר (שם ג') ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן, ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוץ לארץ, עכ"ל.

המתבונן בלשון זה יראה שיש כאן ג' דינים, הא' שכל המוצא עבודה זרה בכל מקום שהוא בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך לאבדה ולבערה, ודין זה הובא גם בטור ושולחן ערוך (יו"ד סוף סימן קמ"ו) והעתיק הבית יוסף על זה לשון הרמב"ם הנזכר לעיל שזה נלמד מקרא דאבד תאבדון, וזה אינו תלוי כלל בכיבוש מקום כי אם במציאת העבודה זרה. והדינים האחרים התלויים בכיבוש מקום אינם מובאים בטור ושולחן ערוך שאינם מביאים אלא הנוהג בזמן הזה וכיבוש מלחמה אינו בזמן הזה כמו שכתב הנודע ביהודה (באבן העזר מהדורא תניינא סימן קכ"ט) שלאחר החורבן אינו שייך כיבוש מלחמה כיון שאין מלך ולא חלוצי צבא עד ביאת המשיח.

הדין השני כתב הרמב"ם ז"ל שכל מקום שנכבוש אותו אף בחוץ לארץ צריך לאבד את כל העבודה זרה שבו, ומדאמר כל העבודה זרה שבו בודאי שכוונתו שלא ישאר שם שום עבודה זרה בהמקום שנכבש על ידי ישראל דאם לא כן לא הוי מאבד כל העבודה זרה שבו, וזה אינו כדין הראשון, שאינו תלוי בכיבוש דמיירי שם בעבודה זרה המוצאה, ואין צריך לאבד כל העבודה זרה הנמצא בעיר או במדינה אלא בעיר או מדינה שכבשו ישראל צריך לאבד כל העבודה זרה הנמצא בה.

הדין הג' שבארץ ישראל צריך לעשות יותר, והיינו לרדוף אחרי העבודה זרה לאבדה, מה שאין צריך לעשות בחוץ לארץ. אבל לא ביאר הרמב"ם ז"ל מה הוא הרדיפה הזאת, דכיון שגם בחוץ לארץ צריך לבער כל העבודה זרה שבמקום שכבשו מה אפשר לעשות יותר בארץ ישראל.

ונראה שהוא על דרך שאמרו בגמרא (ע"ז מה:) גידוע עבודה זרה קודם לכיבוש ארץ ישראל, שבחוץ לארץ טרם שכובשין אין חיוב לרדוף אחר העבודה זרה אלא אם מוצאה לפניו צריך לאבד, ואך אחר שנכבש המקום כיון שרשות ישראל עליה צריך לאבד העבודה זרה מכל המקום. אבל בארץ ישראל כשבאין לכבוש חל תיכף החיוב לאבד כל העבודה זרה טרם שכובשין. ואולי שסובר הרמב"ם ז"ל דגם שריפת העבודה זרה צריך להיות טרם הכיבוש כי בדרשות אלו יש פלוגתא בגמרא וצריך עיון, אלא שבמנחת חינוך מצוה תל"ו כתב שזה שאין צריך לרדוף אחר העבודה זרה בחוץ לארץ כמו בארץ ישראל אינו אלא כשהוא בכיבוש יחיד, אבל כשנתקדש ברוב ישראל כדין, יש לו דין ארץ ישראל לכל דבריו וצריך לרדוף שם אחר העבודה זרה בחוץ לארץ כמו בארץ ישראל. ומזה משמע שדעתו שמה שכתב הרמב"ם לחלק ברדיפה אחר העבודה זרה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ מיירי אחר הכיבוש, שלכן אפשר לומר שיש נפקא מינה אם היה כיבוש יחיד או כיבוש רבים, ולא נתבאר הכוונה מה היא הרדיפה, וצריך עיון.