ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן פח
פח
ולפי מה שנתן המהר"ל ז"ל דין משומד אף כשעושין זה על ידי כפיה של מיתה דודאי אונסא כמאן דלא עביד ולא עשה ולא כלום, שצריך לומר הטעם שמחויב למסור נפשו עבור זה שלא יהיה מציאות לומר שמודה גם הוא בלבו למעשה הכפירה, כמו שכתב הרמב"ם (בספר המצות מצוה ט') הטעם במצות עשה דונקדשתי, וקל וחומר המשתתף ברצון בלא כפיה, דהא גם עושה מעשה כיון שאינו באונס, ובודאי שמראה בזה הודאה גמורה למעשה הכפירה רחמנא ליצלן יותר מהעושה באונס.
ועוד שהרי כל חבר הכנסת טרם שיכנס בה, צריך שישבע קודם על קיום המלוכה וחוקיה, ואותה השבועה בעצמה גרועה הרבה יותר ממודה בעבודה זרה, דמודה בעבודה זרה אינו אלא דיבורא בעלמא, וזה הוי הודאה בשבועה. ואינני מדבר עכשיו ממה שהוא נשבע לחוקותיהם, אשר רובם ככולם יותר מתשעים אחוז המה מינים וכופרים רחמנא ליצלן ומתכוננים לעקור ח"ו כל התורה כולה, שבודאי הנשבע לחוקיהם מה שיחוקקו על פי רוב דיעותיהם כפי החוק שלהם הוא נשבע לכפירה ועקירת הדת רחמנא ליצלן כי השבועה כוללת כל חוקיהם, ובפרט שכל החוקים שלהם מהחל ועד כלה המה נגד תורה הקדושה ונגד השם יתברך, כאשר אדבר מזה להלן.
אבל גם לישבע על עצם המלוכה הוא ענין חמור מאוד, שהרי הוא נשבע למעשה המנאצת מאוד את השם יתברך ותורתו הקדושה. הקדוש ברוך הוא נשבע על הגלות עד עת קץ, גם השביע את ישראל שלא ידחקו את הקץ, גם אנו מושבעין ועומדין מהר סיני על כל מה שיש בו כפירה בתורה הקדושה ובדרכי השם יתברך, והוא נשבע בהיפך מכל אלו השבועות שיהיה ידו עם העוברים על כל אלו השבועות, בשביל שהקדוש ברוך הוא אינו מונע מבעל בחירה לעבור על כל התורה, כמאמר הכתוב (מלאכי ג', ט"ו) מאשרים זדים בחנו האלקים וימלטו, ואומר (דברים י"ג, ד') כי מנסה אלקיכם אתכם, ולכן הוא נשבע על אותו הדרך שהוא בודאי דרך מינות רחמנא ליצלן.
ואין שום ספק שעל אותה שבועה בלבד אף אם לא יהיה חבר הכנסת צריך מסירת נפש ממש שלא להוציא מפיו שבועה כזו. והרי כתב הטור (יו"ד סימן קנ"ז) דגם על האמירה בלבד לומר שהוא גוי מחויב למסור נפשו בהריגה בשביל דבמה שהוא אומר שהוא גוי מודה לדתם וכופר בעיקר. ומכל שכן כשנשבע לדרך המינות ולדתם דהוי מודה במינות וכפירה בעיקר. ובמה שעושה גם מעשה להיות חבר הכנסת ומשתתף עמהם עוברים גם על כל פרטי מעשיהם על איסורא דיהרג ואל יעבור מלבד שיש בכל פרטי מעשיהם גם הודאה גמורה לדרכי המינות כמבואר לעיל.