ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן פג
פג
ואין לטעות ולומר שאין בממשלה זו איסור השבועות יען שאין בה גאולה וחירות כלל אלא אדרבה צרות גדולות ברוחניות וגשמיות, שזה ודאי טעות גמור שהרי במה שמיירי המהר"ל אם הוא על פי כפיה של מיתה רחמנא ליצלן ועל ידי יסורים ועינויים קשים כדורו של שמד שזה ודאי אינו חירות וגאולה אלא צרה גדולה רחמנא ליצלן, ואף על פי כן כתב שעוברין על השבועה והוא ביהרג ואל יעבור. גם הרמב"ם ז"ל באגרת תימן כתב שם בעובדא דידיה שכשיתוודע למלך יהיה להם מזה צרות גדולות ולא גאולה, ואף על פי כן כתב שעוברין בזה על השבועה ואדרבה כתב עוד הטעם שנותן בזה חומר איסור שבועה כל כך בשביל שהתעוררות לצאת מן הגלות טרם הזמן יש בזה אבדון רחמנא ליצלן. וכן בבני אפרים לא השיגו שום תועלת מאומה אלא שיצאו ממצרים עד פלשתים שקרוב היא, ובשביל אותה היציאה אמרו ז"ל (מדרש רבה שה"ש ב', ז') עליהם שעברו על השבועה ונענשו כל כך מרה שנהרגו כולם רחמנא ליצלן.
ועל כרחך שאין השבועות דוקא על השגת איזה מלוכה וחירות, אלא על עשיית צעדים בדבר נגד גזירת הגלות שגזר השם יתברך, וכן מסתבר דודאי אם אין רצון הבורא יתברך שמו בזה, אין בו הצלחה, דאם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים כ"ז, א'), אלא דעשיית צעדים לבטל גזירותיו יתברך שמו על ידי זרוע בשר הוי כפירה בעיקר אף אם אינו משיג מאומה. והמהר"ל כתב שני הבחינות, שהתחיל בדברי רש"י ז"ל שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי, וסיים ביציאה מן הגלות על ידי כפיה דתרוייהו איתנייהו כמו שביארתי לעיל, שרש"י ז"ל הוסיף אף המרבה בתחנונים, אבל לא פליג על מה שכתבו חכמינו ז"ל דקאי על עשיית צעדים בדבר דכל שכן הוא דגרע טפי, ובלשון דחיקת הקץ נכלל הכל כל מיני דחיקה בכל אופן ואופן.